יום הולדת שנתיים – גדלתי בעוד שנה

לא יאמן, אבל היום, בדיוק היום, 26 באוקטובר 2013, פרסמתי את הפוסט הראשון שלי בבלוג. והנה עברו שנתיים ולמעלה מ-40 פוסטים נוספים. איך שהזמן טס. מעולם לא חשבתי שאעז לכתוב ככה, לעיני כל העולם, אבל הנה, הטכנולוגיה עושה חלק מהדברים לקלים יותר והבלוג הפך לפינת החמד, חלקת האלוהים הקטנה שלי במרחב האינטרנטי הסבוך והענף.

אני יודעת שהבלוג מעט… אקלקטי. הנושאים שעולים בו מגוונים מאוד (סדרות, סרטים, סיפורים קצרים…), המדינות שבהן הוא נוגע מתפרשות על פני הגלובוס מקנדה וארה"ב ועד יפן וקוריאה, וחלק מהקוראים עלול למצוא את זה קצת… מרתיע. הרי התרגלנו לחשוב בתבניות מוגדרות היטב. 1-0. בינאריות. הנטייה המערבית של "הפרד ומשול" התגלגלה לראיה של העולם במושגים של "או-או". ותבחרו. כי העיירה הזו קטנה לשניים.

אבל דברים משתנים. היו אלה הפיסיקאים של תורת הקוונטים בשנות ה-20 של המאה ה-20 שגילו שיש דברים בטבע שיכולים להיות "גם-וגם". האלקטרון הוא גם חלקיק וגם גל, כך אמרו. אמנם "המתמטיקה נהיית מוזרה אם מכילים אותה על בני האדם. אחד ועוד אחד יכול לתת כל כך הרבה סכומים שונים" כמו שאומרת דמותו של ורנר הייזנברג במחזה "קופנהגן" (שהפוסט עליו יגיע בקרוב), אבל הרעיון של הקומפלמנטריות של נילס בוהר, ה"גם-וגם" של הפיסיקה, נראה כל כך בבירור בחברה האנושית. לעולם אינך יכול להגדיר אדם רק דרך דבר אחד. האדם הוא סכום של כל מיני חלקים, לעיתים סותרים. קומפלמנטרי שכזה, "גם וגם" שכזה. וכמוהו גם החברה האנושית וגם תרבותה מגוונת, אקלקטית.

אבל הבלוג חוגג שנתיים, ועדיף להמעיט בפילוסופיה ולהרבות בסיבות לשמחה.

הפוסט הפופולארי ביותר השנה היה "הירושימה אהובתי – יומן מסע". מכל תלמידי השכלתי, נכון? יום אחד תלמידה שאלה אותי איך נראית הירושימה ואני לתומי קצת נדהמתי מהשאלה, בייחוד משום שמה שהשתמע ממנה הוא שהירושימה העיר קפאה על שמריה ועודנה נראית כמו בתמונות שחור-לבן של ספרי הלימוד בבית הספר. כי זה מה שהיא מכירה על הירושימה – פצצת אטום ועיי חורבות. אבל העיר שינתה פניה ב-70 השנים שחלפו מאז תום המלחמה. את שאר הרשמים אתם מוזמנים לקרוא בפוסט.

השנה גם נוסף לבלוג פרויקט מתמשך שהוא שיתוף פעולה בין הבלוג לבין Eli Muchnik Photography שנקרא "תמונה אחת, 500 מילים". זהו פרויקט שבו אני כותבת סיפורים קצרים, בני 500 מילים, לצילומים של אלי. יש כבר כמה מהם באתר, ואתם מוזמנים לחפש אותם תחת התגית "תמונה אחת, 500 מילים" ולקרוא.

לקראת פתיחתה של השנה השלישית של הבלוג, יש שנוהגים, כמו בשנה חדשה, להבטיח לעצמם ולאחרים הבטחות. "אני אעשה יותר ספורט", "אוכל יותר בריא"… אבל משום שאני מעדיפה להבטיח הבטחות שאני בטוחה שאוכל לקיים, ההבטחה היחידה שאבטיח לכם היא שאשתדל שגם השנה הקרובה תהיה אקלקטית ומעניינת.

 תודה לכם, הקוראים, על שאתם נכנסים באים לכאן למרות (ואולי בזכות?) הגיוון של הבלוג. מקווה שתמשיכו לבקר כאן גם השנה! 🙂