הקומדיה הקוריאנית של דנטה

מה משותף ל"מלכת השלג" של אנדרסן, "הקומדיה האלוהית" של דנטה והסרט E.T של שפילברג? כולם נכסי צאן ברזל של התרבות המערבית ו… כולם מופיעים בסדרות קוריאניות. שלוש סדרות קוריאניות, "מלכת השלג", "השטן" ו"אהבה מכוכב אחר" עושות שימוש, בדרגות שונות, באלמנטים המערביים הללו בין אם בעלילה ובין אם בבניית הדמויות. גימיק שיווקי או שמא השילוב הטבעי שעושה קוריאה המודרנית בין מזרח למערב?

למי שמעוניין לצפות בדרמות המדוברות – זהירות ספויילרים 🙂

"מלכת השלג" (Snow Queen) מספרת על בחור צעיר וגאון במתמטיקה בשם האן טה-וונג (Han Tae-woong) שמתקבל לבית ספר למדעים ומתיידד עם גאון מתמטי נוסף, קים ג'ונג-גיו (Kim Jung-kyu). שניהם מתמודדים על מדליית הזהב באולימפיאדת המתמטיקה, ובניגוד לכל הציפיות ובעיקר לציפיות של אביו, קים ג'ונג-גיו מפסיד את הבכורה לחברו הטוב, לא מסוגל להתמודד עם ההפסד והאכזבה של אביו ומתאבד. טה-וונג שמרגיש אחראי למותו של חברו משום שניצח אותו, עוזב את בית הספר והופך להיות מתאגרף לזכר חברו שאהב אגרוף. בין לבין הוא פגש ילדה קטנה שרצתה לטוס ללפלנד, שם גרה "מלכת השלג".

ההתייחסות למלכת השלג של אנדרסן בסדרה היא יחסית מינורית. יותר מהיותה פרט חשוב בעלילה, "מלכת השלג" היא מטאפורה לקים בו-רה, אותה ילדה קטנה שפגש טה-וונג אשר מתגלה כאחותו הקטנה של חברו הטוב (והמת) אליה הוא מפתח רגשות חיבה עזים. היא אינה מסוגלת לפתח רגש חם ו"ליבה קפוא כמו קרח". אבל זו יכולה להיות גם מטאפורה הולמת לאביה, שלוחץ על האח להיות תחרותי מדי מה שמביא בסופו של דבר להתאבדותו. לפלנד, לעומת זאת, המקום בו מלכת השלג גרה, מתוארת בפי בו-רה כארץ נפלאה של אושר. דווקא המשטחים הקפואים העצומים וההרים מלאי היראה הם האידיאל של בו-רה, רחוק מאביה ומבני האדם איתם קשה לה להסתדר.

The Snow Queen

"השטן" (Mawang/ The Devil) מגוללת את סיפורו של קאנג או-סו (Kang Oh Soo), שוטר מוערך בסיאול. יום אחד הוא מקבל חבילה לא מזוהה עם קלף טארוט ומכתב מודבק בתוכו. מהרגע הזה, חייו הולכים ומשתבשים מפני שיש מישהו שיודע את הסוד ששמר או-סו מאז ימי התיכון ורוצה נקמה. הסדרה הזו מזכירה במידה מה את הרוזן ממונטה כריסטו של אלכסנדר דיומא על אדם שחוזר לנקום בזהות אחרת בכל אותם אנשים שהרסו את חייו, אבל מגלה שהנקמה לא מתוקה כמו שחשב.

הקומדיה האלוהית של דנטה המגוללת את ביקורו של דנטה בגיהנום ובגן העדן, מלווה את הדמויות השונות אשר חוטאות בדרכן לגיהנום. בתחנת הרכבת בה עובר או סונג-הא (Oh Sung Ha) עורך הדין ואחת הדמויות המרכזיות בסדרה, ישנו ציור של שער הגיהנום מתוך הקומדיה האלוהית של דנטה. וכמו סונג-הא, העומד מול הציור ותוהה מיהו העומד בשערי הגהנום, גם הצופים תוהים מי מהדמויות תעמוד בשעריו? מי תכנס אליו? ומי תצליח לעבור את המכשולים שבדרך ולהגיע לגן העדן והאם גן העדן המיוחל הוא אכן מה שחשבו שהוא.

230px-The_Devil-poster

"אהבה מכוכב אחר" (My Love from Another Star) מספרת על דו מין-ג'ון (Do Min Joon) חייזר שהגיע לארץ אי שם בשנים של שושלת ג'וסון ולא הצליח לחזור לכוכב שלו (נשמע מוכר?). מאז, כבר 400 שנה, הוא חי בין בני האדם, מתפלא על התכונות של היצורים האלה ומנסה שלא להתבלט. עד שיום אחד, הוא פוגש בחורה, צ'ונג סונג-יי (Cheon Song Yi) שמזכירה לו נערה שפגש באחד מפרקי חייו הקודמים בג'וסון, ומשם הדרך לאהבה הייתה (יחסית) קצרה. ואם לרגע חסרה לכם ההתייחסות ל-E.T., למקרה שלא זיהיתם את הקשר, הרי שאחיה הצעיר של סונג-יי אוהב את הסרט של שפילברג גם בגילו המתקדם.

You-Who-Came-From-the-Stars-5

שלושת הסדרות משלבות אלמנטים מערביים מוכרים (מה יותר ומה פחות) כחלק מעולם הדימויים שלהן. בין אם בעיצוב הדמויות או בקווי העלילה, התרבות המערבית משתלבת עם התרבות הקוריאנית לכדי יצירה שלמה אחת. בעוד ששתי הסדרות הראשונות מתרחשות בקוריאה המודרנית, ועל כן אין השילוב מפתיע, הסדרה "אהבה מכוכב אחר" אשר קופצת בזמן בין שושלת ג'וסון לבין המאה ה-21 מהווה שילוב מעניין יותר שכן אמנם אין אמונה בחייזרים בתקופת ג'וסון אבל יש אמונה ברוחות ושדונים שיכולים לשנות דברים בעולם האנושי ויש להם כוחות שאין לאדם. כאן אולי השילוב הוא השלם ביותר משום שהחייזר שמקורו בספרות מדע בדיוני מערבית, לובש צורה של שדון באמונה העממית הקוריאנית. אולי זאת ההוכחה שהעל-טבעי ריתק את האדם מזה שנים רבות, לא משנה איזה שמות הוא נתן ליצורים האלה.

גימיק שיווקי או שילוב טבעי? קשה לומר. אין ספק שהשילוב של אלמנטים מערביים יכול להקל את הקליטה של הסדרות מחוץ לקוריאה ואם מכוונים ליצוא, אין ספק שיש בכך הגיון שיווקי, משום שיש שילוב של משהו מוכר עם האקזוטיות הקוריאנית. מצד שני, קוריאה המודרנית הושפעה, כמו מקומות רבים בעולם, מהתרבות האמריקאית ואף מהנצרות שהכתה בה שורש משנות ה-60 של המאה ה-20, שתי השפעות שהפכו בנות בית בקוריאה של המאה ה-21, והשתלבו לצד המסורת בשעטנז מקומי של ישן וחדש, מזרח ומערב. אם חושבים על השילוב ההיסטורי הזה, הרי שהתרבות הקוריאנית המודרנית היא עצמה פרי השילוב וההשפעות השונות, מערביות ומזרחיות, שספגה במהלך השנים.

מודעות פרסומת

אילו מוצרט היה קוריאני

בשנים האחרונות יותר ויותר צעירים קוריאנים משתתפים וזוכים במקומות הראשונים בתחרויות בינלאומיות של מוסיקה קלאסית. בתחרות ע"ש המלכה אליזבת בבלגיה הקוריאנים היוו רבע מהמשתתפים בסיבוב הראשון של התחרות בשלושת השנים האחרונות זאת בניגוד לשנת 1995 בה לא היו כלל משתתפים קוריאנים. ב-2010 מחצית מהעולים לגמר היו קוריאנים. מהו סוד הצלחתה של קוריאה בתחום המוסיקה הקלאסית? לסוגיה המרתקת הזו נדרש הסרט הבלגי-קוריאני "המוסיקאים הקוריאנים – תעלומה" (Le Mystère Musical Coréen) משנת 2012 אשר מנסה להבין כיצד תוך כ-15 שנה בלבד הפכה קוריאה למעצמה לא רק בטכנולוגיה ובתרבות פופ אלא גם במוסיקה קלאסית.

ההחלטה של ממשלת קוריאה להפוך את המאה ה-21 ל"מאה של תרבות" הביאה להשקעה של משאבים עצומים בתחומי התרבות השונים, החל מטלוויזיה, קולנוע ומוסיקת פופ וכלה במוסיקה קלאסית. ב-2008 הוקמה בתמיכת הממשלה האוניברסיטה הלאומית לאמנויות (K-ARTS) , שהפכה לאבן שואבת למיטב הכישרונות בתחומי האמנות השונים. לאוניברסיטה יש גם מכינה והיא מלווה את הילדים מגיל צעיר ומכינה אותם הן לבחינות הכניסה, הן ללימודים באוניברסיטה והן לתחרויות בינלאומיות וקריירה בינלאומית בתחום המוסיקה. אוניברסיטה נוספת שבה פועל תחום מפותח של מוסיקה קלאסית היא סיאול נשיונל (Seoul National University), אחת מהאוניברסיטאות הטובות והמוערכות בקוריאה, שבה נוסף ללימודי המוסיקה יכולים הסטודנטים להתמקצע ולרכוש השכלה אקדמית "רגילה".

אז איזה סיבות נותנים הקוריאנים להצלחה שלהם עצמם בתחום שהוא זר להם? חלק מהסיבות הן הקונפוציאניזם הקוריאני, הדחיפה של ההורים, האמא הפולנייה הקוריאנית שדוחפת את ילדיה להצליח. ילדים רבים מתחילים את לימודיהם המוסיקאליים בגיל צעיר מאוד, בדומה לנהוג בבריה"מ לשעבר. ההשפעה של ההורים גדולה מאוד בשל הקונפוציאניזם, והיא יוצרת הקשבה ומשמעת מצד הצעירים וגם רצון לעבוד קשה ולהתמודד עם האתגר. מצד שני, מציין ראש תכנית המוסיקה בסיאול נשיונל, הקונפוציאניזם עלול גם להיות  בעוכריהם של הצעירים אשר נמנעים מלפתח אמירה מוסיקאלית אישית והולכים בדרכו של המורה.

סיבה נוספת היא התחרותיות, שיש שיגידו שהיא מובנית בתוך החברה הקוריאנית. מפיק קוריאני של מוסיקה קלאסית דיבר בסרט על הקושי בלהיות "מספר שתיים". הלחץ העצום שמופעל על כל ילד וכל אדם להצטיין בתחום עיסוקו "ולא משנה אם זה נהג מונית או מוסיקאי" כדבריו, מוביל לתחרות גדולה מאוד בקרב הצעירים. התחרות וההצטיינות של החברים לכיתה מדרבנת את שאר החברים להשקיע ולהצטיין גם כן. אבל זה לא עונה על השאלה מדוע דווקא מוסיקה קלאסית.

הדוברים בסרט מציינים את העובדה שקוריאה היא מדינה קטנה וגאה, וכן שיש מאחוריה מסורת ארוכת שנים של אמנויות שונות שכוללות ריקוד ומוסיקה. העובדה שהמוסיקה הקלאסית מוערכת מאוד ונחשבת במידה מה ל"תרבות גבוהה" היוותה גורם ברצון להכיר את המוסיקה האירופאית ולהשתלב במוסיקה "הגבוהה" העולמית, לא רק במוסיקה הפופולארית (שגם בה קוריאה עושה חיל). אגב, בK-ARTS, ישנה גם מחלקה של אמנויות מסורתיות קוריאניות.

ומה אומרים הצעירים עצמם?

אחת הזמרות הצעירות והקוריאנית הראושנה שזכתה בתחרות השירה במסגרת התחרות ע"ש המלכה אליזבת בבלגיה, הונג הראן (Hong Hearan), סיפרה שהוריה חינכו אותה להיות תמיד "ילדה טובה", לא לצחוק בקול רם מדי או לבכות יותר מדי. השירה סיפקה לה ביטוי עצמי משום שכשהיא שרה, איש לא אמר לה איך להתנהג. צעירים נוספים שהתראיינו בסרט דיברו על האופן שבו הם מתכוננים לקונצרטים, הלחץ איתו הם מתמודדים וכיצד הם מתמודדים איתו (יוגה, ג'וגינג ותפילה), וכן מידת ההשקעה הנדרשת מהם פיזית, נפשית ומנטאלית כדי להתמודד עם מוסיקה שהמקור התרבותי שלה שונה לחלוטין מהמוכר והידוע.

ואם כבר בפערי תרבות עסקינן, אחת הטענות שתמיד מעלים כנגד מוסיקאים אסיאתים היא שהם "טכנאים", שהנגינה שלהם מבוססת רק על זריזות האצבעות ושחסרה להם האוזן המוסיקלית שמסוגלת להבין את נימי הנפש של היוצרים האירופאים. כדי להתמודד עם פערי התרבות הללו, נוסעים רבים מהסטודנטים ללמוד באירופה כדי לחוות ולחוש את המקום בו התפתחה וצמחה המוסיקה הקלאסית. אחד המקומות אליהם הם מגיעים הוא האקדמיה לתיאטרון ומוסיקה במינכן (Academy of Music and Theatre), אשר כוללת בסגל המרצים מורה לכינור מקוריאה. המורה לפסנתר מהאקדמיה, שבין תלמידיו נמנים שני קוריאנים, מלמד אותם לשאול שאלות: "מדוע היצירה נכתבה באופן כזה ולא אחרת?" בניגוד לנהוג בקוריאה שבה אין מערערים על דבריו של המורה, האירופאים מעודדים שאילת שאלות ופיתוח אמירה ואינטרפרטציה אישית ליצירות.

לסוגית הפער התרבותי נדרשה גם המורה הקוריאנית, אשר מספרת על הקשיים שחווים הצעירים שמוצאים את עצמם לפתע רחוק מהבית ומתקשים להסתגל למציאות שבה הם צריכים לקבל החלטות לבד ללא הוריהם. אבל לא רק עם זה נאלצים האמנים הצעירים להתמודד. גם ספקנות ודעות קדומות נכנסים לתוך המשוואה כשמדובר בזמרי אופרה מלוכסני עיניים ששרים מוצרט.

הסרט הקצר (75 דקות בלבד!) מספק הצצה נדירה לתופעה הכלל עולמית שבה קוריאה הולכת ותופסת מקום מוביל בכל תחום בו היא מחליטה להשקיע משאבים. האם התעלומה נפתרה? אין לדעת. אבל גם אם אינכם נמנים בין חובבי המוסיקה הקלאסית, שווה לנסות ולשמוע את האמנים האלה, שמוכיחים שוב ושוב שמוסיקה היא שפה בינלאומית.