מלחמת לבנון השנייה מגיעה לסיומה. החיילים מתקפלים ועושים פעמיהם הביתה, אבל בדרך כוח מילואים של גולני נתקל במערב של החיזבאללה ומפקד הכוח נפצע. אחד החיילים נאלץ לקבל החלטה קשה, החלטה שכל חברי הצוות סוחבים את תוצאותיה במשך שנים. יום אחד, רואה אחד החברים תמונה של יעלי, מי שהייתה בת הזוג של אביב ואחותו של דובי, בעיתון מקומי בבוגוטה. התגלית: כולם חשבו שהיא מתה בתאונת דרכים לפני 9 שנים. ארבעת החברים, שלא דיברו זה עם זה שנים, נפגשים שוב במטרה למצוא את יעלי בקולומביה ובדרך פותחים כמה מחלוקות ישנות.
ארבעת הגיבורים מציגים תמונה מעניינת של הגבריות הישראלית. היא חזקה ומאצ'ואיסטית, חיילים, לוחמי גולני, אבל עם זאת בעלי נפש שברירית ושבורה והם מתגלים בשבריריותם כשהם מתמודדים בדרכם שלהם עם תוצאות והשפעות המלחמה והחיים. אביב (תומר קאפון) סובל מפוסט טראומה שמונעת ממנו לתפקד, הורסת את מערכת היחסים שלו עם יעלי והופכת אותו לשבר כלי. בנדה (משה אשכנזי) מנסה את כוחו באמריקה (ככל הנראה) אבל מהר מאוד גולש לדרום אמריקה ומתמכר לסמים קשים, הימלר (מיכאל אלוני) סובל מסרטן, ודובי, הדתל"שי בחבורה, סובל ממשבר אמונה שהוא מסתיר מאשתו ומהילדים. גם אם אין כאן איזו המצאה יוצאת דופן, האופן שבו הדמויות נבנות ומתפתחות והעולם הרגשי שלהן נפרש למול עינינו לאט, לא מתוך רצון ללחוץ על הנקודות הנכונות אלא מתוך כבוד לדמויות. וזה יפה.
הנשים שבחבורה, הגם שהן אינן מרכז הסיפור, דווקא מייצגות דמויות יציבות, מסוגלות להתמודד, כאלה שארבעת החברים יכולים להישען עליהן. אמא של אביב ויעלי משתדלות לספק לו סביבה תומכת ומכילה עד כמה שאפשר; מריה, החברה הקולומביאנית של בנדה מנהלת אתו את החומוסייה ומזהירה את אביב שלא לגרור את בנדה למקומות שכבר הצליח לצאת מהם, וגם נגה, השוטרת, היא דמות חזקה שמסוגלת לדאוג לעצמה ולהשיג צדק. כשהשוטר הקולומביאני אומר לה שהיא לא יכולה לבוא איתם לפשיטה כי "זה ג'ונגל" היא נותנת בו מבט אחד ואומרת "אני מישראל" (רוצה לומר שאחרי הג'ונגל הישראלי קולומביה זה נופש).
איכות ההפקה והמשחק בהחלט בינלאומיים ואין זה פלא שהסדרה זכתה בפסטיבל "קאן" והאמריקאים קנו את זכויות הרימייק. מצד אחד, הסדרה ישראלית מאוד. כמו שאמרו בפארודיה של ארץ נהדרת, היא "פורטת על הנימים הכי קטנים של החוויה הישראלית": מלחמות, צו 8 שתופס את החבר בדיוק כשהפך לבעל, החיפוש העצמי בדרום אמריקה. מצד שני, הסדרה מאוד אוניברסלית משום שהיא בנויה, בסופו של דבר, על שני רעיונות מוכרים: סיפור מסע וסיפור מתח.
ארבעת החברים יוצאים למסע לקולומביה להציל את יעלי. כל אחד מצטרף למסע מסיבותיו הוא, אבל המסע, כמו שמסעות בדרך כלל מתנהגים, מספק להם רגעים של גילוי לב, של חשיפה, של הבנה של דברים על עצמם ועל האחרים ובסופו של המסע כל הדמויות עוברות שינוי. סיפור המסע עצמו מסופר כסיפור מתח ואקשן. בכל פרק אנחנו מגלים עוד פרט על מה שקרה עם יעלי בשנים שעברו, מגלים מי שותף לבלגן, ואיך אפשר לתקן אותו. יש אתגרים, פנימיים וחיצוניים, יש מכשולים, יש דמויות רעות שהגיבורים שלנו צריכים לנצח. בקיצור, מרכיבים של סדרת מתח טובה. והיא אכן כזאת.
אם רוצים, אפשר לתהות אם לא התקדמנו מאז הסיפורים על אבירים על סוסים לבנים ועלמות במצוקה, מאז הסיפורים על מסעות הגיבור שבסופם הוא מוכיח את איכותו וזוכה בבחורה, אבל אפשר גם שלא. לפעמים אפשר פשוט להודות שהסדרה עשויה טוב והיא תענוג לעיניים, גם אם היא בנויה על תבניות מוכרות ומכווצ'צ'ת את הבטן מדי פרק.
Cultureroll 