כשדארומה-סאן אכל דג מלוח

השיח על גלובליזציה והשפעותיה צבר תאוצה באקדמיה בשנים האחרונות, אבל הרבה לפני שמותגים ותרבות פופ אמריקאית חצו עולם, משחקי ילדים ושירי ילדים חצו אותו והפכו את העולם לקטן מאוד. שבועיים אל תוך חודש יולי, אל תוך "החופש הגדול", בימים טרופים אלה, הפוסט הפעם הוא זרקור למשחק ילדים אחד מוכר, אהוב וחובק עולם: 123 דג מלוח.

למשחק יש כמה כללים שתקפים בכל הגרסאות : מישהו הוא "העומד" והוא זה שסופר. שאר הילדים העומדים במרחק מה ממנו מתקרבים אליו ועוצרים ברגע ש"העומד" מסיים את מילות המשחק ומסתובב להביט בהם. אסור להם לזוז עד אשר העומד יתחיל לספור שוב. אם זזו, הם חוזרים לקו ההתחלה. אם אחד הילדים מגיע לקו "העומד" בלי ש"העומד" שם לב, אז הוא העומד. בישראל נהוג להרחיב את המשחק ואם אחד הילדים הגיע לקו "העומד" על "העומד" לספר סיפור שכולל את המילים "דג מלוח" שלוש פעמים. ברגע ש"העומד" אומר "דג מלוח" בפעם השלישית, על כל הילדים לברוח והילד שנתפס הופך להיות "העומד".

הגרסה האנגלית נקראת "Red light, Green Light" (אור אדום, אור ירוק) ואם אומרים שמשחקי ילדים מלמדים הרי שיש כאן משחק שמלמד גם את הכללים של הרמזור: באדום עוצרים ובירוק הולכים.

אבל המשחק נפוץ לא רק במערב. ביפן, העומד אומר "Daruma san ga Koronda" מילולית: "דרומה סאן נפל". דארומה הוא נזיר זן בן המאה ה-5-6 שישב מול קיר מערה במדיטציה במשך 9 שנים עד אשר הגיע להארה ולאחריה נשאר בעולם כדי ללמד את תורתו, והוא כוכב במשחק.

בסרטון הקצר רואים תלמידי תיכון נהנים מהמשחק, בעוד תלמידים אחרים תוהים על כך. הבחור המדליק מופיע ומסביר שזהו משחק ישן ונפלא שבו, בלי הצורך בכסף, כולם יכולים להנות. ולשאלתכם (וכן לשאלת אחת הדמויות בסרטון), כן, גם תיכוניסטים אוהבים ומשחקים במשחק הזה. 🙂

דארומה מככב בעוד משחק ילדים יפני ידוע: Daruma otoshi (להפיל את דארומה) שבו יש להקיש בפטיש ולהוציא את הדיסקיות התחתונות בלי שהמגדל הקטן יתמוטט.

snap2011-05-01-20h55m04s109

בקוריאה המשחק נקרא "פרח ההיביסקוס פרח" (무궁화 꽃이 피었습니다), על שם הפרח הלאומי של קוריאה, ובו יש למשחק וריאציה אחרת. אם מישהו זז הוא צריך לבוא ל"עומד" ולתת לו זרת ואילו על האחרים להתקרב מספיק כדי "לחתוך" את הקשר בין "העומד" לבין אלה שזזו והצטרפו אליו. ברגע שהקשר "נחתך" כולם בורחים מפני "העומד" ומי שנתפס הופך להיות "העומד".

לילדים יש את היכולת המופלאה להתגבר על הבדלים של דת, שפה, מוצא, לשחק יחד ולמצוא תוך כדי משחק שפה משותפת, לפעמים בלי להחליף בניהם מילה אחת. במילותיה של ויטני יוסטון: "אני מאמינה שילדים הם העתיד שלנו, למדו אותם היטב ותנו להם להוביל".

בתקווה לימים שקטים וטובים יותר.

מודעות פרסומת

דויל והעיר הגדולה

ג'ייק רודף אחר בחור צעיר ברחבי העיר. אביו, מלאקי (Malachy), יושב במכונית וצופה במתרחש בשעשוע.

"ג'ייק, פעם היית מהיר יותר".

"אבא, אתה לא עוזר לי."

"סבלנות היא מעלה."

"קפוץ לי", הגיעה התשובה המנומסת.

במילים אלה, במרוץ על גגות ובנפילה אחת מורטת עצבים, נפתחת אחת הסדרות הקנדיות המצליחות של השנים האחרונות, Republic of Doyle ("הרפובליקה של דויל" בתרגום חופשי ומילולי מדי), שעלתה לאוויר לראשונה בערוץ CBC בינואר 2010. הסדרה עוקבת אחר הרפתקאותיהם ותיקיהם של ג'ייק דויל ואביו, חוקרים פרטיים. אליהם מצטרפים חברתו של מלאקי, רוז, צייר הגרפיטי וגאון המחשבים, דז קורטני (Des Courtney) ואחייניתו של ג'ייק, טיני (Tinny). כולם יחד מנסים לשמור על העיר מנוכלים ולהרוויח קצת פרנסה. כיאה לסדרת בילוש, כל פרק עוסק בתיק אחר שעל חבורת הדוילים לפענח, והנושאים מגוונים: בקשות פרטיות ממכרים, בקשות מאנשים שזקוקים לעזרה ואף תיקים של סמים ושחיתות בעירייה.

עלילת הסדרה והצילומים שלה נערכים בעיר סנט ג'ונס, מחוז ניופאונדלנד (ולברדור), מחוז שהיה בין המקומות הראשונים בהם התיישבו אירופאים ביבשת החדשה במאה ה-15, הפך לחלק מאנגליה ועבר להיות חלק מקנדה בשנת 1949. העיר סנט ג'ונס, מהותיקות באי, היא עיר הבירה של המחוז, ה-20 בגודלה בכל קנדה ובה יושב השלטון המחוזי. ניופאונדלנד הושפעה מהמסורת האירית והסקוטית יותר ממחוזות אחרים בקנדה, ובהיותה אי השתמרו בה מאפיינים תרבותיים ולשוניים ייחודיים. מבחינה מוסיקלית, פרט להשפעה אירית משמעותית, העובדה שהמחוז הוא אי הביאה לכך שהמוסיקה והשירים עוסקים לא מעט בנושאים של ים, ספינות ומלחים.

(Great Big Sea שגם שרים את שיר הנושא של הסדרה "Oh Yeah" הם להקה מניופאונדלנד והזמר והיוצר שלה, אלן דויל, אף התארח בסדרה לא פעם)

ניופאונדלנד ידועה גם כאחד המחוזות ההומוגניים בקנדה מבחינת השפה ומרבית האוכלוסייה דוברת אנגלית (על אף שיש גם מקורות צרפתיים ואיריים). עם זאת, האנגלית של ניופאונדלנד כוללת מאפיינים וביטויים ייחודיים לאזור שהמורים לאנגלית במקומות אחרים בעולם ימצאו קשים לעיכול. ביטויים כמו "I loves you" היו גוררים נזיפה מהמורים, אבל באנגלית המדוברת של ניופאונדלנד (שגם זכתה לשם: ניופית) צורה זו שגורה בפי התושבים לצד הצורה הרגילה נטולת ה-s. (אזהרה לתלמידים: אל תנסו את זה בבית. או בבחינת הבגרות).

הסדרה מוגדרת כסדרה בלשית-קומית, ואכן האלמנט הקומי שבה נוכח מאוד בכל פרק ופרק לא רק בדמותו של דז קורטני, שהשחקן מרק אובריאן (Mark O'Brien) שמגלם אותו מועמד השנה ל-Canadian Comedy Award, אלא גם במערכת היחסים בין הדמויות השונות, בייחוד בין ג'ייק לאביו, שאוהב לעקוץ את ג'ייק על יחסיו עם נשים ועל נטייתו חסרת התקנה להסתבך בצרות. בניגוד לסדרות אחרות בז'אנר של סדרות משטרה ובלשים, "הרפובליקה של דויל" לא מנסה לזעזע את הצופה, אלא לקחת את עצמה קצת יותר בקלות ולהביא קצת יותר "חיוביות" למסך, כדבריו של יוצר הסדרה, אלן האקו (Allan Hawco). האלמנט הקומי ומקומו בסדרה הופך את Republic of Doyle לסדרה קלילה ומהנה לצפייה, לא מעמיסה מדי ולא עמוסה מדי ברגשות.

ובכל זאת, מה החשיבות שלה בנוף הטלוויזיוני בקנדה? ובכן, אם דנים בכוחה של התרבות ליצור עניין, הרי ש-Republic of Doyle שמה את סנט ג'ונס על המפה בתוך קנדה ומחוצה לה. בצילומים, הנערכים בתוך העיר, ובאולפן שמשחזר אתרים מוכרים בעיר, כמו פאב הדיוק (The Duke of Duckworth), הופכת העיר לשחקנית נוספת בסדרה ומהווה מקור לגאווה לאוכלוסייה המקומית. הסדרה, המשודרת בארה"ב, רוסיה, ברזיל, אוסטרליה, בריטניה ואסטוניה הביאה לגילוי של האזור על ידי הצופים מחוץ לקנדה, וגם שינתה את התפיסה של ניופאונדלנד בתוך קנדה עצמה. העובדה ששחקנים כמו ראסל קרואו, גורדון פינסנט, פול גרוס, וויקטור גרבר הופיעו בסדרה בהופעות אורח מוכיחות שהסדרה זוכה להצלחה לא רק בקרב הצופים, אלא גם מושכת אליה שחקנים ותיקים זוכי פרסים אשר רואים בה תוצר ראוי לקחת בו חלק.

חשיבות נוספת שיש לסדרה הזו היא העובדה שהיא מצולמת בסנט ג'ונס, רחוק מהמרכז של טורונטו בה מרוכזת תעשיית הבידור הקנדית. מיקום העלילה והצילומים בסנט ג'ונס מאפשרים לפתח ולשמר הן את תעשיית הבידור המקומית וכישרונותיה והן את העסקים המקומיים שמרוויחים מנוכחותם של אנשי ההפקה ועל הדרך לקדם ולהציג את היופי והייחודיות של ניופאונדלנד.

ניתן לחפש ולמצוא בסדרה אמירות מעמיקות על מערכות יחסים ומשפחה, שרחוקה מלהיות המשפחה הנורמטיבית של אמא, אבא, שני ילדים וכלב, על אף היותה משפחה לכל דבר ועניין, אבל ניסיון שכזה יחטא למטרה של הסדרה. כמו שהיוצר והשחקן שלה, אלן האקו אמר באחד מהראיונות: הסדרה לא באה לנקוט עמדה פוליטית או לעשות צרות אלא נועדה לספר סיפור מצוין שכולם יכולים להצטרף אליו ולבלות שעה טובה עם הדוילים.

צפייה מהנה!

tv-republic-of-doyle01