נמל תל אביב, ערב. רחש גלים מתדפקים על סלע. בתוך האנגר 26 מתקבצים והולכים אנשים שונים לערב השקת תרגומו של ארז יוסקוביץ לספרו של הסופר היפני נוסקה אקיוקי (Nosaka Akiyuki). “סיפורי מלחמה לילדים”. ומה לסיפורי מלחמה ולילדים?
פאנל הדוברים של הערב כלל את המתרגם, ארז יוסקוביץ, ד”ר מיקה יממורי-לוי, מרכזת לימודי יפנית באוניברסיטת תל אביב ומעריצה גדולה של נוסקה וד”ר שונית שחל-פורת, מרצה לספרות יפנית ומתרגמת. כל אחד מהדוברים האיר את האירוע באור אחר והוסיף תוספת מרתקת על האיש, הסיפור והתרגום.
קווים לדמותו של נוסקה
ד”ר יממורי-לוי סיפרה כי בעוד בנות גילה בנות ה-12 שמו בארנק תמונה של זמרים או שחקנים מפורסמים, היא הוציאה תמונה של נוסקה ושמה בארנקה. כאשר היא הראתה את התמונה ששמה בארנק, לא נותר לנו אלא להסכים עמה. משקפי שמש, סיגריה, חזות של אדם “קוּל” שלא מגלה שתחתיה נמצאת טרגדיה של מלחמה.
אך הסופר נוסקה אקיוקי איננו רק סופר אלא במידה רבה איש אשכולות של ממש. בין שאר משלחי ידו ניתן למנות סיפורת, שירה, עריכה של מגזין פרובוקטיבי וכן גם פוליטיקה, כאשר נבחר ב-1983 להיות חבר פרלמנט. הוא ניסה להיבחר כבר קודם ב-1974, בעודו מציע “להעיף גם שמאל וגם ימין מפני שאי אפשר לסמוך עליהם יותר”. הוא עצמו הקפיד בחייו להוציא את משנתו, אמונה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי כמו גם בחשיבות החקלאות ליפן, מן הכוח אל הפועל. כמסקנה משנות הרעב של המלחמה לא הסתפק נוסקה באמירות בזכות החקלאות אלא עיבד חלקת אדמה משלו באזור ניגטה
(Niigata).
כחלק מדרכו להפיץ את משנתו הוא שר את השיר Marylyn Monroe No Return (マリリンモンローノーリターン מרילין מונרו אין חזור) בו הוא שר כי העולם יסתיים עוד מעט, גם הדובדבן וגם הכריזנטמות נובלים. הדובדבן, אחד מהסמלים של יפן, המסמל גם את המשטרה, אשר תבעה אותו על פרסומים פורנוגרפיים, והכריזנטמות המסמלות את הקיסר הופכות את השיר לשיר מחאה כנגד המוסדות המפריעים לחופש הביטוי. המוטו של נוסקה, במשך כל שנות פעילותו היה כי על הצעירים לא לסמוך על .המבוגרים, רק לשרוד
מעט ידוע על שנותיו בתקופת מלחמת העולם השנייה, וד”ר שחל-פורת ציינה כי במידה מסוימת סיפור חייו בתקופה זו כמוהו כבראשומון, שבו איש אינו יודע את הסיפור האמיתי, אך רבים מסיפוריו, ובמיוחד קובץ סיפורים זה, סובבים סביב המלחמה, הנוראות שבה ותוצאותיה הרות האסון.
הלוויתן הענק שהתאהב בצוללת קטנה וסיפורים אחרים
ארז סיפר על ההיכרות הראשונה שערך עם סיפוריו של נוסקה בקורס שהעבירה ד”ר שחל-פורת באוניברסיטת תל אביב. שם גם גילה את הערצתה של ד”ר יממורי-לוי לסופר הנפלא הזה, הסופר שמוצא דרך לספר את הנורא מכל בצורה עוצרת נשימה אך מלאת חסד. הוא נזכר בו שוב לאחר מלחמת לבנון השנייה בה מצא את עצמו חוזר לאותו מקום בו עשה גם את השירות הסדיר. כדבריו: “דברים נראים שונה לילד בן 18 ולאדם בן שלושים” ולאחר שהות ביפן החליט לקחת על עצמו את פרויקט התרגום של אסופת הסיפורים, אתגר לא פשוט אשר צלח בידו בצורה נהדרת.
מעטים יודעים כי הסרט הידוע “קבר הגחליליות” (בבימויו של איסאו טאקאהאטה (Isao Takahata) מסטודיו ג’יבלי), מבוסס על סיפור באותו השם של נוסקה, רק שבניגוד לסרט, הסיפור קשה אף יותר אף על פי שבשניהם הסוף איננו טוב. זהו אחד המאפיינים של כל הסיפורים הכלולים בספר הזה. אך אנא, אל תמהרו להניח אותו מידיכם ולוותר על חוויית הקריאה המטלטלת. רוח האדם מפעמת בכל סיפור וסיפור ומעניקה נחמת מה על כך שגם אם לא צלחו מאמצי ההצלה במלחמה, לא של הלווייתן שהתאהב בצוללת וניסה להצילה, ולא של האם שניסתה להציל את ילדה והפכה לעפיפון, הרי שרוח האדם שלעיתים נדמה לנו כי נעלמה, עודנה קיימת גם בתוככי הזוועה.
לאחר השיחה עלתה השאלה האם באמת הספר הוא ספר ילדים כפי ששמו אומר. קוראים שהגיבו לספר טענו כי לא היו נותנים לילדיהם לקרוא אותו וגם המתרגם, ארז יוסקוביץ עצמו טען כי היה נותן לבתו לקרוא את הספר רק בגיל יחסית מאוחר. ד”ר שחל-פורת, מאידך, ציינה כי מצאה את הספר ביפן במחלקת הנוער ואף נתנה לבנה בן ה-11 לקרוא את הספר עליו כתב “בין בחירה לבין בריחה יש אזור ביניים של חסד אנושי ושם נמצאים הסיפורים האלה. אין רגע קריטי של הכרעה. יש לנהוג לפי הטבע, והוא טוב.”
האם הספר אכן לילדים או לא? האם הוא מדבר לילד שנותר בכל מבוגר? אין לדעת. איש איש יבחר את גישתו. אך את זאת ניתן לעשות רק לאחר הקריאה.
Cultureroll 