קול בכי דק נשמע בדממה של הערב. "התינוק של השכנים", חשב. זוג צעיר שנכנס לדירה השכנה לא מזמן. סטודנטים. הוא שאל אותם כשרק עברו מה הם לומדים, אבל שכח. נדמה היה לו שהבעל הצעיר לומד ספרות או היסטוריה או משהו בסגנון. רונן, כן, ככה קוראים לו. ולאשתו…. מירב? מורן? משהו שמתחיל במ' בכך היה בטוח. מיכל! נכון, מיכל! נחמדים דווקא. משפחה נחמדה. הם עברו כשמיכל הייתה בהריון. הוא השתדל לעזור להם עם הדברים בדירה. להזיז רהיטים, להביא דברים כבדים מתחנת האוטובוס, אם במקרה עבר בסביבה. אין להם רכב. קשה לתחזק רכב מעבודה סטודנטיאלית עם מחירי הדלק של היום. הוא לא זכר היכן הם עובדים.
קול הבכי נשמע שוב. אה, כן. רונן עובד באבטחה. הרבה משמרות לילה. גם מיכל עבדה עד מאוחר. מילצרה ממש עד הלידה. הבטן הייתה כל כך גדולה שהיא צחקה ואמרה שהיא הייתה יכולה לשים עליה עוד מגש. הוא פסע בחדר מצד לצד. כן, זוג סטודנטים צעיר שעובד ומנסה להתפרנס. קשה להתפרנס בימינו. הכל כל כך יקר. לא רק הקוטג'. הכל. פעם יכולת לקנות עגלת סופר שלמה במאה שקלים. היום? חלב, ביצים, לחם, כמה פרוסות גבינה צהובה במעדנייה ואולי איזה ממרח במבצע. וזהו. איפה הכסף, הא? הם עובדים ולומדים. לא בטלנים, השניים האלה, בכלל לא. כשהם חוזרים מהעבודה בערב, לפעמים הם מתיישבים על המחשב ללמוד. לעיתים נדמה לו שבדומיית הליל הוא שומע את נקישות המקלדת כשהם כותבים סמינריון או סתם גולשים באינטרנט. בפייסבוק. בטח בפייסבוק. כל הצעירים מכלים את זמנם בפייסבוק. פעם האנשים היו נפגשים פנים אל פנים כדי לדבר. היום הכל עובר דרך מכשירים. דבר אל הקיר!
קול הבכי נשמע שוב, חזק ותובעני יותר. ומה אם התינוק רעב? אולי צריך להחליף לו? אולי הם נרדמו? איך הם יכולים להניח לו לבכות ככה? זאת ממש הזנחה! אז מה אם הם עייפים. הם צריכים לדאוג לילד. אולי כדאי שילך וידפוק בדלת, יעיר אותם. אי אפשר להניח לו לבכות ככה.
הוא פתח את החלון והוציא את ראשו החוצה כדי לראות אם יש אצלם אור. הכל היה חשוך. אולי ילך בכל זאת וידפוק בדלת? שכנים… והילד בוכה…
יללה של בכי נשמעה בקול רם בחשכה. הוא הביט במהרה אל עבר הקול.
חתול ישב על הגדר ויילל.
Cultureroll 