התלבטתי איך לפתוח את הפוסט, ואחרי בהייה ארוכה בדף הוורד הלבן וכמה טיוטות שנמחקו הנה: שלום, שמי ג'וליה, ו"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" הוא סרט הקומיקס הראשון שראיתי מימי. אני יכולה להרגיש את המבטים הנוזפים שלכם. אני יודעת. But truth must be told:
אני לא מבינה בקומיקס. לא קראתי סופרמן, באטמן, קפטן אמריקה, איירון מן וחבריהם. אם ראיתי במקרה אי שם בילדותי חוברת של X-מן, לא התעמקתי בה. בטח עשיתי סלט כרגע מכל גיבורי העל של כל הקומיקסים האמריקאים באשר הם. אני לא מבינה מה ההבדל בין מארוול לדי.סי. הדי-סי היחידה שאני מכירה זאת וושינגטון.
אחרי הוידוי הזה ודאי יפתיע אתכם לראות את הכותרת של הפוסט הזה, שמבטיחה סקירה של סרט שהוא הארד-קור מבוסס קומיקס. תודו שזה ניסוי אנתרופולוגי מעניין, לשלוח הדיוט שכמותי לראות סרט שמתרחש בעולם של מארוול. אומרים שטוב מדי פעם לצאת מאזור הנוחות שלך…
הסיפור, למי שכמוני לא יודע למה הוא נכנס, די פשוט. אחרי שקבוצת גיבורי העל "הנוקמים" (The Avengers) הצילו את האנושות, אבל הרגו כמה חפים מפשע תוך כדי, החליט האו"ם לקבוע אמנה שתגביל את יכולתם של "הנוקמים" לפעול בשטחי מדינות זרות. למעשה, האמנה מעבירה את סמכות ההחלטה האם לפעול או לא, איך ואיפה לידי מועצה המורכבת מ-117 המדינות החתומות עליה. "הנוקמים" נחלקים ביניהם האם לחתום או לא ומה זה אומר, וכשעולה השאלה סביב הבאה לדיון של "חייל החורף" באקי, חבר ותיק של קפטן אמריקה, חילוקי הדעות מביאים ל… ובכן… מלחמת אזרחים.
לאנשים שמרגישים את הצורך בכך (אהמ, אקדמאים, אהמ), הסרט מעלה סוגיות מגוונות שניתן לדון בהן: יכולות וכוח, שימוש בכוח ותוצאותיו, פיקוח ומידת השליטה על כוח, חופש בחירה, חברות ונאמנות, משפחה ונקמה, אחדות ופירוד וכמובן מלחמת אזרחים. אבל כל הדברים הללו אינם העיקר. העיקר הוא האפקטים, הקרבות, הצילום, כל מה שלטכניקת הקולנוע יש להציע, האנקדוטות הקטנות שבאמצע ובעיקר ה-fun. זה סרט שקל להנות ממנו. הקרבות אפיים (אליהם נלוות מוסיקה אפית) אבל בניגוד לנהוג בקרבות אפיים כאן לא מתלווה אליהם רגשנות גדולה או תחושה של קרב הרה גורל. אנחנו לא חוששים לחיי הדמויות כי אנחנו יודעים שגיבורי העל יהיו בסדר, זה חלק מהז'אנר (גם אם הם סופגים פגיעות פה ושם). כך אנחנו פנויים להעריך את הטכניקה ולהנות מסצנות קרב מגניבות. מלחמת אזרחים מעולם לא נראתה כל כך כיפית.
אז נכון, לקח לי זמן להבין מי זה מי ומי נגד מי. הם נראו לי קצת אותו דבר בהתחלה (במיוחד בחליפות). ואני בטוחה שחלק מהבדיחות לא הצחיקו אותי כמו שהיו מצחיקות מעריצים של הדמויות ושל הקומיקסים. יכול להיות שלא דאגתי לשלומם של גיבורי העל משום שלא הכרתי אף אחד מהם. קשה לחוש אמפתיה לאנשים זרים לפעמים. שלא לדבר על זה שלכל אחת מהדמויות האלה יש רקע שאני לא מכירה. אבל לזכותו של הסרט יאמר שהוא בנוי כך שאפשר בקלות להנות ממנו גם בלי כל הידע המוקדם שיש למעריצים, ולזכותי יאמר הייתה דמות שזיהיתי: סטן לי. אז אני לא אבטיח דבר, בטח שלא בפורום הנרחב כל כך של הבלוג, אבל מי יודע, אולי זוהי תחילתה של ידידות מופלאה.
Cultureroll 