סקירת ספרות – "פטריק" מאת ליה מקמורה

פטריק הקדוש נחשב במסורת לפטרון של אירלנד ולמי שהביא אליה את הנצרות. אגדות רבות נקשרו בשמו, חלקן חולקות גרגר אמת עם המציאות, חלקן מיתולוגיה לשמה. אבל מאחורי כל הסיפור עומד אדם, והאדם הזה, הנער הזה שגדל להיות דמות כל כך מרכזית בפולקלור האירי, על חוויותיו, פחדיו ואמונתו, הוא הוא המוקד של הספר פטריק מאת ליה מקמורה. הספר מתחיל בפשיטה של הפירטים האירים על האחוזה של הוריו של פטריק ולקיחתו בשבי, עובר דרך המסע שלו לאירלנד ומכסה את שש שנות היותו עבד באירלנד, את רובן בילה כרועה צאן על ראש ההר עד אשר הוא חוזר לבית הוריו באנגליה.

דמותו של פטריק בספר אנושית מאוד. הוא פוחד, מלא ספקות, נוחת על אדמה זרה בין אנשים שהוא לא דובר את שפתם ולא מכיר את תרבותם בתהליך שמוריד אותו ממעמדו כבן של אדון לעבד נרצע. הוא הופך בעל כורחו למתרגם, לעצמו ולאחרים הן בשפה והן בדרכים השונות שהוא מוצא כדי להסביר את הנצרות לאוכלוסייה שעודנה מאמינה באלים רבים ובשדים רבים. דמויות שונות מצאו את דרכן לעבדות מפינות שונות של העולם והשפות מתערבבות, אנגלית, אירית, לטינית, יוונית, אפילו עברית, כולן שזורות ביד מיומנת אל תוך הכתיבה הקולחת שמושכת את הקורא אל תוך בריטניה ואירלנד של המאה החמישית לספירה.

הספר הוא במידה רבה ספר נוצרי מאוד, בעיקר משום שדמותו של פטריק היא דמות שעברה תהליך של "חזרה בתשובה". בילדותו היה פרחח סרבן שלא האמין באלוהים וזלזל בהפגנתיות באמונה של הוריו. עם הפיכתו לעבד והגעתו לאירלנד הוא מצא נחמה באלוהים ובנצרות ואמונתו התחזקה. אבל הספר לא מטיף לנצרות. הוא לא פרוספקט שנדחף לידיך על ידי מסיונרים שמנסה לשכנע אותך ב"אמונה האמיתית". הוא ספר על אדם שמצא נחמה וביקש להביא את הנחמה לאחרים שזקוקים לה.

עטיפת הספר "פטריק"

ראיון עם ליה מקמורה

השם האמיתי שלי הוא מרי ליה. בחרתי בשם העט "ליה מקמורה" לזכרו של בעלי המנוח כדי לשמר צורה של שמו, ובחרתי בשם "מקמורה", מילולית הפירוש באירית הוא "שומרי הספר", משום שבהיסטוריה הם היו המשפחה ששמרה על מכתביו של פטריק הקדוש במשך למעלה מ-1000 שנים. הספר הזה שמור כיום בקתדרה על שם Armagh. המשפחה עצמה לא קיימת יותר אז חשבתי שאם אני כותבת ספר על פטריק, אני יכולה להרשות לעצמי להשתמש בשם.

נראה שהקדשת הרבה מחקר על דמותו של פטריק. תוכלי לספר קצת על המחקר?

נשאבתי לדמות המרתקת של פטריק עצמו. לולא החיבה לדמות הזו לא הייתי יכולה לעשות את המחקר. הספר "הטביע" אותי במחקר. מידע ארכיאולוגי, לשוני, סוציולוגי, היסטורי שהיה צריך למצוא ולאסוף. לנסות לגלות מחדש את אירלנד ואת ימי הביניים היה אתגר, אבל שווה כל רגע. אני עצמי אירית וכשגדלתי פטריק היה סוג של גיבור בשבילי (אני מבינה שהיום הגיבורים הם רובם של מארוול. אייש, הילדים של היום).

זה אולי נשמע מוזר שמישהו ממש מעריץ את פטריק. החג סביב דמותו הפך היום למתועש וצרכני כל כך שיצא מפרופורציה עד כדי כך שאנשים בימינו אלה לא יודעים עליו דבר. הוא נתפס כקדוש של המסיבה ובתרבות הפופולארית הוא סוג של בדיחה. יש אפילו אירים שלא מכירים את הסיפור שלו. כשהיה נער הוא נתפס ונמכר לעבדות, ברח כשהיה איש צעיר, חזר לאירלנד כדי "להציל" אותה ובשלב מאוחר בחייו מרד בסוחרי העבדים והסתכן בנידוי. איך אפשר לא להעריץ אדם כזה? הוא היה אמיץ וסלחן – שתי תכונות שהעולם זקוק להן יותר.

הוא נחשב כיום לא רק לפטרון הקדוש של אירלנד אלא גם לפטרון הקדוש של ניגריה. הוא אפילו נתפס כ"קדוש לא נוצרי", למשל בוודו, משום שהוא עמד לצד העבדים והיה עבד בעצמו. אנשים רבים פנו אליו בתפילה. לא משנה אם מאמינים שהתפילות נשמעו או לא, העובדה שפנו אליו רבים כל כך כבר מדברת בזכותו.

זה רחוק מדמותו של "פדי" שאוהב לשתות. הידעת שהוא הלך יחף לאורכה ולרוחבה של אירלנד? הוא ראה בנעליים סוג של מותרות בזמן שכה רבים מעדת מאמיניו היו עניים מדי מכדי שיהיו להם נעליים.

אז כן, ערכתי מחקר מקיף. נקודת המפנה הייתה כשהייתי באוקספורד והזדמן לי לקרוא את מכתביו (הם כתובים בלטינית). לא אבוש להודות שהאומץ העצבני והצניעות שלו הביאו אותי לבכי. הוא באמת היה עצבני לפעמים. מי לא היה עצבני אם הוא הולך יחף כל הזמן?

מה הפתיע אותך במכתבים של פטריק? השפה? התוכן? משהו אחר?

הפתיע אותי עד כמה גרועה הלטינית שבפיו. כדי להיות הוגנת אומר שהלטינית שלו טובה יותר מזו שלי כרגע. צורת הכתיבה שלו די ישירה ויומיומית, הוא לא משחק משחקים. אם יש לו משהו לומר, הוא אומר אותו, ולא משנה התוצאות. נידוי היה עונש קשה לנוצרים הראשונים. הוא חשב בצדק שהוא יגיע לגיהנום, משום שעמד מול סוחרי העבדים. הוא סיכן את נפשו שלו אבל ידע שזהו הדבר הנכון לעשות.

מה הכי הפתיע אותך בדמותו של פטריק ולמה?

זה ישמע מטופש אבל העובדה שהבגדים שלבש היו כחולים. זה פרט קטן אבל אני בטוחה שאני לא היחידה שדמיינה אותו לבוש בירוק. הוא לבש כחול כדי לסמל את השמיים השלווים – כמו רבים באותו זמן, הוא ראה בשמיים את מקום מושבו של אלוהים. הכחול סימל בעיניו את הנצח ואת אהבת האל.

מה הביא אותך לכתוב? מהי כתיבה עבורך?

כתיבה תמיד הייתה חלק ממני. כיום כנראה היו אומרים שיש לי היפרלקסיה. הזיכרונות המוקדמים ביותר שלי הם של כתיבה (אבל לא מתוחכמת כמו פטריק!). אני זוכרת שהייתי בחיתול ובגד גוף אדום כזה של תינוקות מקשקשת בעיפרון צבעוני על הערסל שלי Mary עם ה-r' לכיוון ההפוך. ואז שרבטתי את השם Jusuf על הערסל של אחי עם ה-s' לכיוון הלא נכון.

(כן, ההורים שלי באמת קראו לנו מרי ויוסף. בילינו את הילדות שלנו בהתמודדות עם השאלה מתי ישו יופיע…)

היה לי מורה לקומפוזיציה שאמר שהלחנה היא 5% מוזה ו95% עבודה קשה. האם כתיבה היא תהליך דומה?

זה בדיוק אותו דבר עם כתיבה עבורי. המיתוס של ההשראה הוא מחסום שמונע מרבים לכתוב את מה שהם רוצים. התקבע בראשם הדימוי הרומנטי של הסיפור שזורם דרך המחבר כמו מים צלולים מפלגי נחל מפכפכים. סטפן קינג אומר שזה יותר כמו לזרוק בוץ על הקיר ולקוות שהוא ידבק.

אילו סופרים וספרים השפיעו עליך?

אימי הייתה סופרת (פרנסס מולי, המחברת של No Mate for the Magpie) וכמובן שהיא הייתה השראה עבורי. היא ואבא היו מספרי הסיפורים הראשונים שלי – דרכם התאהבתי במילים. לאבי עדיין יש את הקול הטוב ביותר בעולם לקראת שירה. עד היום אני לא יכולה לקרוא מילטון, ייטס או בלייק בלי לשמוע את הקול שלו בראש.

היה לי מזל והשתתפתי ב-Yeats Summer School בסליגו כשהייתי בת 16 ושיימוס הייני (Seamus Heaney) שלימד שם היה אדיב מכדי לצחוק על קשקושי גיל הנעורים שלי ודרבן אותי להמשיך לכתוב. לאחר שנים הוא העביר הרצאה באוקספורד שבה נכחתי והופתעתי והתרגשתי כשהוא זיהה אותי בסוף ההרצאה ושאל אם אני עדיין כותבת שירה ואפילו זכר שיר שכתבתי בקורס שלו.

מבין הסופרים שהשפיעו על הספר הזה, פיליפ פרימן (Philip Freeman) כתב ספר היסטוריה מעולה בשם "פטריק מאירלנד" (Patrick of Irland), אני ממליצה עליו לכל מי שמתעניין בנושא.

מרי ליה וסוזי (הפאג)