מנהיג השבט

פתגם רוסי ישן אומר "לא צריך להיות תרנגולת כדי לדעת איך מבשלים מרק עוף". בהשאלה, הכוונה היא שלא כל דבר צריך אדם לחוות על בשרו כדי לדעת. הרבה דברים אנחנו לומדים מסיפורים בין אם הם מיתוסים, היסטוריה או תרבות פופולארית. כוחו של סיפור טוב הוא בכך שהוא מערב אותנו רגשית. מה לעשות? יותר מהשכל האדם הוא חיה של הלב. אנחנו מזדהים עם הדמויות, כואבים את כאבן, פוחדים יחד איתן, נעלבים יחד איתן ואוהבים יחד איתן ולכן במידה מסויימת, סיפור מאפשר לנו "לחוות" חוויות מבלי באמת לחוות אותן במציאות. טיבו של סיפור, לעומת המציאות, היא שאנחנו יכולים יחסית מהר לראות בעזרתו את כל התהליך וכל התוצאות, לא רק משום שהזמן של סיפור קצר יותר, אלא גם משום שאיננו מעורבים בו. קל יותר להתבונן על הדברים מהצד ולהסיק מסקנות. כאשר אנחנו נמצאים בעיצומו של האירוע, הראיה שלנו לא תמיד חדה ומדויקת.

כבר דובר כאן בבלוג על הסדרה הניו זילנדית,"השבט", ועל כך שהיא מציגה אפשרויות ותסריטים שונים של חברה אנושית ובכך מעוררת מחשבה בנוגע לסוג החברה שהיינו רוצים ליצור ולחיות בה. אבל הסדרה מציגה גם נושאים נוספים ואחד מהם הוא סוגיית המנהיג. היא מציגה מגוון של מנהיגים, מגוון צורות שלטון וכמובן מספר תוצאות אפשריות לצורות השלטון השונות.

המנהיג הראשון שמתוודעים אליו הוא זוט (Zoot), מנהיג שבט הלוקוס (Locos) שסיסמתם "כוח וכאוס". משנתם כוללת שלילה של עולם המבוגרים וכל מאפייניו: בית ספר, מוסדות ציבוריים וארגון חברתי מסודר. משום שהמבוגרים התגלו בכל איוולתם ובחוסר האונים שלהם, הם איבדו את הסמכות ועל כן החוקים בטלים והכאוס חוגג. העיר תחת שליטתם מתנהלת כג'ונגל שבו "כל דאלים גבר" וכל עוד האלים הוא "לוקוס" הכל בסדר. זוט מציע למעשה שלילה מוחלטת של העולם הישן מבלי לבנות עולם חדש וסביבו נאספים הילדים הכעוסים, מתוסכלים, ופוחדים שהמניע שלהם הוא שנאה ומטרתם הרס.

זוט, מנהיג הלוקוס

שבט "הנבחרים" (The Chosen) ממשיך את דרכם של ה"לוקוס" אבל בונה על סמכות אלוהית. מקור כוחו של המנהיג שלהם "השומר" (The Guardian) נובע מכך שהוא הכוהן הראשי של האל החדש, זוט (כן, אותו זוט ממקודם…) ויש לו, איך אומרים, דיבור עם האל. גם סיסמתם של "הנבחרים" היא "כוח וכאוס" אבל הכוח והכאוס שלהם יותר מאורגן. הכוח האלוהי שלהם והכאוס מחלק את העולם ל"מאמינים" ו"כופרים" שבו המאמינים נמצאים במעמד גבוה יותר וזכאים ליחס ומזון טובים יותר ואילו ה"כופרים" הם עבדים שחייהם שווים כקליפת השום. כמובן ניתן לעלות במעמד אם מצטרפים לכת, נשבעים אמונים לזוט ולומדים את תורתו ועוברים את המבחן ורבים אכן מצטרפים כדי לאפשר לעצמם לשרוד. אבל מה המחיר של ההצטרפות? בסופו של דבר הפרס הגבוה ביותר שיש לנבחרים להציע הוא "האיחוד עם זוט", איחוד עם האל, כלומר – מוות. ואכן בסוף ימיו של השומר כמנהיג הוא מתכוון לפוצץ את הקניון, שהפך בעיניו למקדש של זוט משום ששם הוא מת, על כל מאמיניו וכופריו. רק "התגלמות" של זוט, מונעת ממנו להרוג את כולם.

"השומר", מנהיג "הנבחרים"

דוגמא נוספת למנהיג היא ראם, מנהיג ה"טכנוס". כשה"טכנוס", השבט הטכנולוגי, כובש בסערה את העיר הוא מחזיר שתי מערכות חשובות – החשמל והמים. בכך הוחזרו לעיר המקלחות, המקרר ואמצעי התקשורת והבידור. אבל המטרה של ראם רחוקה מלהיות אלטרואיסטית או דאגה ורצון כנים לעזור לאוכלוסייה, אלא מתוך כוונה לרכך הגבלות עתידיות. הוא מציב מצלמות בכל רחבי העיר, שם ברקודים על אנשים בתור תעודות זהות, מגביל את המעבר שלהם בתוך העיר ואת היציאה שלהם ממנה, וכן משתמש בטלוויזיה כדי להציג תמונת מציאות ורודה יותר מכפי שהיא. ראם, וממשיכי דרכו לא רואים את טובת האנשים מול עיניהם, אלא את התכניות שלהם לניסיונות טכנולוגיים ושליטה על האוכלוסייה.

ראם, מנהיג ה"טכנוס"

אם כן, איזהו מנהיג ראוי?

הסדרה אומרת חד-משמעית ששבט "עכברושי הקניון" (Mall Rats) הוא החברה האידיאלית האפשרית ושצורת שלטונה – דמוקרטיה, היא השיטה העדיפה על כולן. אם לצטט את צ'רצ'יל: "דמוקרטיה היא צורת השלטון הגרועה ביותר, פרט לאלה שכבר ניסינו". על אף כל היתרונות של הדמוקרטיה, גם היא לא חסינה מבעיות ולא מבטיחה שהמנהיג הראוי הוא זה שיבחר.

על תפקיד המנהיג בשבט מתמודדים מספר חברים, ביניהם לקס, אמבר ובמידה מסוימת גם בריי. בבחירות הראשונות שנערכות בשבט מתמודדים שניים: לקס ואמבר. לקס הוא בריון שמנסה להוכיח שהוא חזק יותר וחכם יותר ובעיקר עצלן. הוא לא מציג לבוחרים אג'נדה, לא מנסה לשכנע אותם להצביע עבורו אלא מוצא את נקודות התורפה של כל חבר שבט ולוחץ עליהן, מאיים אפילו. מיותר לציין שהוא מנצח בבחירות. אין כאן סיפור שמח של ניצחון הטוב, הבריון זוכה בתפקיד משום שהפחיד את חברי השבט. בתור מנהיג הוא מתעצל לטפל בצרכי היומיום, רואה את זה למטה מכבודו ובעיקר מתענג על התואר והפריבילגיות שנלוות לו. אבל שלטונו לא מחזיק מעמד הרבה זמן. מהר מאוד דעותיו השוביניסטיות והעצלנות שלו בטיפול בצרכים של חברי השבט מביאה לשביתה מצד חברות השבט ובסופו של דבר, אפילו המנהיג לא מצליח לתפקד לבד והשבט מפיל אותו ומכתיר את אמבר. לקס מקבל את תפקיד הקב"ט, תפקיד עם הילה ומעט עבודה, ובא לציון גואל.

לקס

בסופו של דבר המנהיגים של השבט הם אמבר ובריי. שניהם ניחנו בהגיון בריא, לא לוקחים סיכונים מיותרים שיסכנו את השבט וחבריו, ומאפשרים לכל אחד מחברי השבט למצוא את הנישה שבה הוא יכול לתרום ולחוש חשוב ומשמעותי. ג'ק ודל אחראים על ההמצאות שמאפשרות סינון של מים ויצירה של חשמל באמצעות הרוח. דל, שהוא בן של רופאים גם עוזר במקרים של מחלה בעזרת הידע שספג מהוריו. הבנות הגדולות עוזרות בבישול וטיפול בצעירים יותר, וגם הצעירים עושים את חלקם בסידור הקניון והקפדה על הסדר ב"חדרים" שלהם. לכל אחד יש תפקיד ומקום ונוצרת תחושה של שייכות לשבט, תחושה שמסייעת להם להתגבר על התקפות של שבטים אחרים ופילוג.

אמבר, מנהיגת "עכברושי הקניון"

הדמויות בסדרה אמינות וקל לחבב או לשנוא אותן, אבל הן גם נושאות על גבן מאפיינים סטריאוטיפיים כמעט של מנהיגים שנראו לאורך ההיסטוריה. באופן הזה קל יותר לראות ולהבין מי הוא מנהיג ראוי ורצוי ומי לא. החוכמה היא לתרגם את ההבנה למציאות ולבחור בה מנהיג ראוי. כשיש תסריט זה קל. המציאות, לצערנו, לא כל כך פשוטה.

משבטים לחברה – בחזרה ל"השבט"

מה היה קורה לו יום אחד, כל המערכות המודרניות היו קורסות והחברה האנושית הייתה צריכה להתחיל לבנות את החיים מחדש? כשהדברים הבסיסיים של מזון ומחסה לא בטוחים יותר וצינון או שריטה קלה יכולים לעלות למישהו בחייו. קשה לדעת על מי לסמוך אבל קשה לשרוד לבד. כמה הקשות על המקלדת וגוגל יגלה שתחילה התגבשו משפחות, אחר כך קבוצה של משפחות שהפכו לשבטים ולבסוף שבטים שהפכו לעמים ולמדינות. אבל מהי חברה? מהם מאפייניה? מהם העקרונות המנחים אותה? מיהם מנהיגיה ואיזהו מנהיג ראוי? מה קורה לה כשהיא נתקלת בקושי? מה קורה לה בצמתים של שינויים הרי גורל בהיסטוריה? שאלות גדולות שכאלה מעסיקות אקדמאים בכל מקום על פני הגלובוס, אבל אלה גם שאלות שמעסיקות כל אדם באשר הוא והתשובות שהוא נותן להן מעצבות את הדרך וה"אני מאמין" שלו, במיוחד הדבר נכון לגיל הנעורים שבו מתעצבות זהות ותפיסות עולם.

סדרת הטלוויזיה הניו זילנדית לנוער, "השבט" (The Tribe), ששודרה בין השנים 1999-2003 ואף שודרה בארץ בערוץ הראשון, עוסקת בדיוק בשאלות הגדולות האלה. הסיפור די פשוט – וירוס מסתורי הורג את כל המבוגרים ומותיר את הילדים לדאוג לעצמם ולשרוד. אין יותר בתי ספר, סופרמרקטים, מערכות רווחה או ביטחון. "הישרדות" הדור הראשון. אם הסגנון מזכיר לכם קצת את "בעל זבוב" של ויליאם גולדינג, אין פלא. גם שם, קבוצה של ילדים מנסה לשרוד בעולם ללא מבוגרים. אבל בניגוד לגולדינג, שמציג תמונת עולם דיסטופית מאוד על היצרים והדחפים האפלים של החברה האנושית, "השבט" מנסה להציג תמונה קצת יותר מאוזנת ומגוונת הגם שגישתו כלפי הדברים שהוא מוצא ראויים ברורה מאוד.

מרבית העלילה מתרחשת בעיר אשר הופכת להיות מיקרוקוסמוס שבו שבטים שונים שולטים על אזורים שונים ומציגים דרכים שונות לנהל חברה. ה"לוקוס" (Locos) שסיסמתם "כוח וכאוס" (Power and Chaos) מטילים אימה על העיר בכוחנות ובאלימות שלהם. יש להם מנהיג כריזמטי, זוט (Zoot), ששולט לא רק בזכות החזון הכאוטי שלו אלא גם בזכות הפחד שהוא משליט. כמוהם גם "כלבי השטן" (Demon Dogs) ו"קרקס השבט" (Tribe Circus). בניגוד אליהם ישנם גם שבטים שבוחרים להתרחק מהעיר ולמצוא מחסה באזורי הכפר והיער. שבט "בנות החווה" (Farm Girls) מפתחות את החווה של המשפחה ומגדלת שם פרה, כבשה, ודגנים ואילו שבט אחר, שבט ה-Ecos, ובכן, אתם יכולים לנחש, תקע יתד ביער ומשתדל לחיות בהרמוניה עם הטבע.

מימין: זוט. מנהיג השבט שססמתו "כוח וכאוס"

מרכז הסיפור הוא שבט שהתגבש בקניון נטוש ועמוס עכברושים – מכאן שמם, "עכברושי הקניון" (Mall Rats). רובם הגיעו לשם במקרה, נסים על נפשם מפני שבטים ששולטים ברחבי העיר בחיפוש אחר מקלט בטוח. תחילה, המכנה המשותף היחיד היה החיפוש הנואש אחר ביטחון ומזון, ולאט לאט הם אימצו גם ערכים משותפים נוספים כמו דמוקרטיה (שבה כל החלטה שנוגעת לשבט מתקבלת לפי רוב בהצבעה ולכל ילד יש קול אחד), משפט הוגן (עם ייצוג לשני הצדדים), חלוקה של נטל העבודה בקניון, וכמובן מנהיג ראוי. הסמל שלהם הוא פנטנגל, סמלו של האביר גאווין שמסמל חברות, נדיבות, צניעות, אדיבות ואדיקות (על הסדרה ודת – בהמשך).

עכברושי הקניון

בעולם שבו אין יותר חנויות או מבוגרים שיספקו את הצרכים, יש חזרה לחברה בראשיתית שבה המזון דל ומועט וכל פה שצריך להאכיל חייב להרוויח את לחמו דרך עזרה לשבט כולו. כל אחד שרוצה לשרוד צריך להיות "מועיל" במשהו. בחברה כזו כל ידע הוא כוח. אין זה אומר שאנשים שאינם במצב לתרום מכוחם נזרקים החוצה. טרודי הכורעת ללדת מקבל את כל העזרה והתמיכה שהיא זקוקה לה, במהלך ולאחר הלידה, ובסופו של דבר מתחזקת מספיק כדי לתרום את כישורי הבישול שלה. דל, בנם של זוג רופאים, מצליח להציל את חייה של טרודי בזכות פירורי הידע שספג מהוריו. ג'ק, הגאון הטכנולוגי של הקניון, מצליח למצוא דרך לאבטח את הקניון והוא ודל בונים יחד מערכת לסינון וניקוי מי גשמים והפיכתם למי שתייה וכן דרך להטענה מחודשת של סוללות ע"י תחנת רוח מאולתרת, שני דברים חיוניים ביותר שמספקים גם את השבט וגם את האפשרות לסחור עם שבטים אחרים. טאי-סן מביאה איתה ידע ברפואה של צמחים וטאי צ'י ופועלת ליצירת אווירה טובה. לקס הוא סוג של בריון ולכן הוא ראש האבטחה, ואילו אמבר ובריי הופכים אט אט למנהיגי השבט ביכולת שלהם לארגן את כולם ולנהל משא ומתן עם השבטים האחרים. גם הילדים הקטנים תורמים מכוחם בעיקר בניקיון וסידור. כל חברי השבט חייבים לקחת חלק בתחזוק הקניון והאזורים בהם הם חיים וכל אחד אחראי על פיסת הקניון שלו. האנשים נמדדים לפי מה שהם יכולים לעשות, ולא לפי מגדר, כסף או מעמד שכן הכאוס חוגג ולכסף של פעם ולמעמד של פעם אין יותר שום ערך.

אחרי שהביטחון והמזון יחסית יציבים ואיום הוירוס לא מרחף מעל ראשם, העונות המתקדמות יותר תוקפות נושאים מורכבים כמו ההשפעה של דת ושל טכנולוגיה על החברה האנושית. במרכז העונה השלישית עומד שבט ה"נבחרים" (Chosen) שבראשו "השומר" (The Guardian) שמגיע לעיר כדי לנקום את מותו של זוט. "הנבחרים" הם שבט דתי שהעלה את זוט, מנהיג ה"לוקוס" המת, לדרגה של אל ואליו יצורפו טרודי שהייתה החברה שלו לפני הוירוס ובריידי, הבת שלהם כדי ליצור את השילוש הקדוש החדש. הוא משליט טרור בעיר ואוסף סביבו יותר ויותר אנשים, חלקם ממניעים פרקטיים כמו מזון ובטחון יחסי וחלקם מתוך רצון להאמין באיזה כוח עליון שיבוא לעזרתנו אם נהיה ילדים טובים. כמו תמיד, מטרה טובה שנלקחה לקיצוניות הביאה לטירוף ובסופו של דבר להתפרקות השבט וכמעט הביאה גם להתפרקות "עכברושי הקניון" בשל מעבר של חלק מהם לצד של "הנבחרים".

שבט "הנבחרים"

עונות 4 ו-5 מביאות לקדמת הבמה את הדיון בכוחה של הטכנולוגיה, דיון חשוב בעולם הסמארטפון, הרשתות החברתיות והמרחב הוירטואלי. ה"טכנוס" (Technoes) כבשו את העיר בסערה והביאו איתם חזרה את החשמל, המים והטלוויזיה (כולל חדשות ופרופגנדה) אבל גם את המחשב ואת העולם הוירטואלי שבו הכל יכול להיות. האשליה קלה בעולם הדיסטופי שבו הילדים חיים והתלות ההולכת וגדלה שלהם בעולם הפנטזיה הוירטואלי גוררת לא מעט בעיות כאשר הגבול בין הוירטואלי לבין המציאות הולך והופך מטושטש יותר ויותר. כדי להיפטר מאחד ממתנגדיו, ראש השבט, ראם (Ram) מטשטש עוד יותר את הגבול בין הוירטואלי למציאות. הוא בונה משחק וירטואלי שנראה בדיוק כמו העיר עצמה שבו משתתפים כל ילדי העיר. הם צריכים לתפוס ו"למחוק" את המתנגד, ג'יי (Jay), שמוצג כאויב הציבור. לאחר המשחק, כשראם הופך את כל העיר למגרש-משחקים וכל הילדים שחקנים אחד הילדים כמעט מביא למותו של ג'יי משום שהוא בטוח שזוהי איננה מציאות כי אם המשחק הוירטואלי. בשורה התחתונה, הטכנולוגיה מוצגת כחסרת מוסר כשלעצמה. היא כלי ותו לא. השאלה היא מי ואיך משתמשים בה, ובעיקר – בשביל מה.

שבט ה"טכנוס"

ולמרות הכל, "רבותיי ההיסטוריה חוזרת". לכל אורך הסדרה, הילדים ובייחוד "עכברושי הקניון" רצו לעשות את הדברים "נכון". לא כמו המבוגרים. עולם המבוגרים נתפס כעולם חולה, מרושע וחסר צדק והילדים משתדלים לתקן את המעוות ולבנות חברה צודקת והוגנת יותר. אבל בני אדם הם בני אדם ותאווה לכוח קיימת משחר ההיסטוריה, על אף שההיסטוריה מראה שוב ושוב שתאווה זו איננה מביאה לדברים טובים. המוטיב של "כוח וכאוס" עובר כחוט השני לאורך הסדרה משבט לשבט שתאבים לכוח ומביאים כאוס. גם בתחילת הסדרה וגם בסופה בני האדם מנסים לשחק את אלוהים ונכשלים. בתחילת הסדרה המבוגרים מתים בגלל וירוס שנועד למנוע הזדקנות אבל יצא משליטה (הוירוס נקרא pandorax, רמז למיתולוגיה ולתיבת פנדורה). בסוף הסדרה ראם בונה מחשב עם בינה מלאכותית שמסוגל ללמוד לבד, והמחשב לומד ולא זקוק יותר להתערבות אנושית. דפדוף קצר בדפי האנציקלופדיה בזיכרון המחשב גילה למחשב שבני האדם הם אלה שאחראים למלחמות הנוראיות ולהרס הסביבה ועל כן המסקנה המתבקשת היא שבני האדם הם האיום הגדול ביותר לשאר צורות החיים ולעצמם וצריך להיפטר מהם. לקראת הסיום מתרחש דו קרב בין המכונה המתוחכמת לבין האנשים שיצרו אותה ולמרות שהסיום רחוק מלהיות הפי אנד, אין ספק מי ניצח בויכוח בדו קרב הזה.

כישורי המשחק דורשים ליטוש והטקסטים לא מתוחכמים במיוחד אבל הדמויות בנויות בצורה יציבה ולא מסובך לפענח מי זה מי. אין זה אומר שהדמויות פלקאטיות או סטריאוטיפיות. הדמויות שנשארות לאורך העונות מתפתחות, לומדות ומתבגרות. הסדרה היא סדרת נוער בפורמט שלה, פרקים של כחצי שעה ובדומה לסדרות נוער אחרות היא עוסקת מעט מאוד במבוגרים לרוב לא בצורה חיובית במיוחד. הייחודיות של הסדרה היא ה-setting שלה. עולם כאוטי, בראשיתי שבו כל מה שאנחנו מכירים כסממנים של חברה מודרנית נעלם. לא עוד סדרה של בית ספר תיכון או מחנה קיץ או מערכות יחסים אלא בעיות כלל-אנושיות, פילוסופיות שמוצגות בדרך נגישה, מהנה ומעוררת מחשבה. בניגוד לסדרות נוער טיפוסיות, הסדרה מציגה שאלות גדולות שאפילו מבוגרים נתקלים בהן בצורה של סיפור עם דמויות שניתן להזדהות איתן. באופן זה היא מפתחת מחשבה בקרב מי שתוך כמה שנים ימצאו את עצמם חברים שווה זכויות וחובות בחברה האנושית שבה הם חיים ויצטרכו להחליט איזה סוג של חברה, איזה סוג של "שבט", היו רוצים לבנות.