פתגם רוסי ישן אומר "לא צריך להיות תרנגולת כדי לדעת איך מבשלים מרק עוף". בהשאלה, הכוונה היא שלא כל דבר צריך אדם לחוות על בשרו כדי לדעת. הרבה דברים אנחנו לומדים מסיפורים בין אם הם מיתוסים, היסטוריה או תרבות פופולארית. כוחו של סיפור טוב הוא בכך שהוא מערב אותנו רגשית. מה לעשות? יותר מהשכל האדם הוא חיה של הלב. אנחנו מזדהים עם הדמויות, כואבים את כאבן, פוחדים יחד איתן, נעלבים יחד איתן ואוהבים יחד איתן ולכן במידה מסויימת, סיפור מאפשר לנו "לחוות" חוויות מבלי באמת לחוות אותן במציאות. טיבו של סיפור, לעומת המציאות, היא שאנחנו יכולים יחסית מהר לראות בעזרתו את כל התהליך וכל התוצאות, לא רק משום שהזמן של סיפור קצר יותר, אלא גם משום שאיננו מעורבים בו. קל יותר להתבונן על הדברים מהצד ולהסיק מסקנות. כאשר אנחנו נמצאים בעיצומו של האירוע, הראיה שלנו לא תמיד חדה ומדויקת.
כבר דובר כאן בבלוג על הסדרה הניו זילנדית,"השבט", ועל כך שהיא מציגה אפשרויות ותסריטים שונים של חברה אנושית ובכך מעוררת מחשבה בנוגע לסוג החברה שהיינו רוצים ליצור ולחיות בה. אבל הסדרה מציגה גם נושאים נוספים ואחד מהם הוא סוגיית המנהיג. היא מציגה מגוון של מנהיגים, מגוון צורות שלטון וכמובן מספר תוצאות אפשריות לצורות השלטון השונות.
המנהיג הראשון שמתוודעים אליו הוא זוט (Zoot), מנהיג שבט הלוקוס (Locos) שסיסמתם "כוח וכאוס". משנתם כוללת שלילה של עולם המבוגרים וכל מאפייניו: בית ספר, מוסדות ציבוריים וארגון חברתי מסודר. משום שהמבוגרים התגלו בכל איוולתם ובחוסר האונים שלהם, הם איבדו את הסמכות ועל כן החוקים בטלים והכאוס חוגג. העיר תחת שליטתם מתנהלת כג'ונגל שבו "כל דאלים גבר" וכל עוד האלים הוא "לוקוס" הכל בסדר. זוט מציע למעשה שלילה מוחלטת של העולם הישן מבלי לבנות עולם חדש וסביבו נאספים הילדים הכעוסים, מתוסכלים, ופוחדים שהמניע שלהם הוא שנאה ומטרתם הרס.
זוט, מנהיג הלוקוס
שבט "הנבחרים" (The Chosen) ממשיך את דרכם של ה"לוקוס" אבל בונה על סמכות אלוהית. מקור כוחו של המנהיג שלהם "השומר" (The Guardian) נובע מכך שהוא הכוהן הראשי של האל החדש, זוט (כן, אותו זוט ממקודם…) ויש לו, איך אומרים, דיבור עם האל. גם סיסמתם של "הנבחרים" היא "כוח וכאוס" אבל הכוח והכאוס שלהם יותר מאורגן. הכוח האלוהי שלהם והכאוס מחלק את העולם ל"מאמינים" ו"כופרים" שבו המאמינים נמצאים במעמד גבוה יותר וזכאים ליחס ומזון טובים יותר ואילו ה"כופרים" הם עבדים שחייהם שווים כקליפת השום. כמובן ניתן לעלות במעמד אם מצטרפים לכת, נשבעים אמונים לזוט ולומדים את תורתו ועוברים את המבחן ורבים אכן מצטרפים כדי לאפשר לעצמם לשרוד. אבל מה המחיר של ההצטרפות? בסופו של דבר הפרס הגבוה ביותר שיש לנבחרים להציע הוא "האיחוד עם זוט", איחוד עם האל, כלומר – מוות. ואכן בסוף ימיו של השומר כמנהיג הוא מתכוון לפוצץ את הקניון, שהפך בעיניו למקדש של זוט משום ששם הוא מת, על כל מאמיניו וכופריו. רק "התגלמות" של זוט, מונעת ממנו להרוג את כולם.
"השומר", מנהיג "הנבחרים"
דוגמא נוספת למנהיג היא ראם, מנהיג ה"טכנוס". כשה"טכנוס", השבט הטכנולוגי, כובש בסערה את העיר הוא מחזיר שתי מערכות חשובות – החשמל והמים. בכך הוחזרו לעיר המקלחות, המקרר ואמצעי התקשורת והבידור. אבל המטרה של ראם רחוקה מלהיות אלטרואיסטית או דאגה ורצון כנים לעזור לאוכלוסייה, אלא מתוך כוונה לרכך הגבלות עתידיות. הוא מציב מצלמות בכל רחבי העיר, שם ברקודים על אנשים בתור תעודות זהות, מגביל את המעבר שלהם בתוך העיר ואת היציאה שלהם ממנה, וכן משתמש בטלוויזיה כדי להציג תמונת מציאות ורודה יותר מכפי שהיא. ראם, וממשיכי דרכו לא רואים את טובת האנשים מול עיניהם, אלא את התכניות שלהם לניסיונות טכנולוגיים ושליטה על האוכלוסייה.
ראם, מנהיג ה"טכנוס"
אם כן, איזהו מנהיג ראוי?
הסדרה אומרת חד-משמעית ששבט "עכברושי הקניון" (Mall Rats) הוא החברה האידיאלית האפשרית ושצורת שלטונה – דמוקרטיה, היא השיטה העדיפה על כולן. אם לצטט את צ'רצ'יל: "דמוקרטיה היא צורת השלטון הגרועה ביותר, פרט לאלה שכבר ניסינו". על אף כל היתרונות של הדמוקרטיה, גם היא לא חסינה מבעיות ולא מבטיחה שהמנהיג הראוי הוא זה שיבחר.
על תפקיד המנהיג בשבט מתמודדים מספר חברים, ביניהם לקס, אמבר ובמידה מסוימת גם בריי. בבחירות הראשונות שנערכות בשבט מתמודדים שניים: לקס ואמבר. לקס הוא בריון שמנסה להוכיח שהוא חזק יותר וחכם יותר ובעיקר עצלן. הוא לא מציג לבוחרים אג'נדה, לא מנסה לשכנע אותם להצביע עבורו אלא מוצא את נקודות התורפה של כל חבר שבט ולוחץ עליהן, מאיים אפילו. מיותר לציין שהוא מנצח בבחירות. אין כאן סיפור שמח של ניצחון הטוב, הבריון זוכה בתפקיד משום שהפחיד את חברי השבט. בתור מנהיג הוא מתעצל לטפל בצרכי היומיום, רואה את זה למטה מכבודו ובעיקר מתענג על התואר והפריבילגיות שנלוות לו. אבל שלטונו לא מחזיק מעמד הרבה זמן. מהר מאוד דעותיו השוביניסטיות והעצלנות שלו בטיפול בצרכים של חברי השבט מביאה לשביתה מצד חברות השבט ובסופו של דבר, אפילו המנהיג לא מצליח לתפקד לבד והשבט מפיל אותו ומכתיר את אמבר. לקס מקבל את תפקיד הקב"ט, תפקיד עם הילה ומעט עבודה, ובא לציון גואל.
לקס
בסופו של דבר המנהיגים של השבט הם אמבר ובריי. שניהם ניחנו בהגיון בריא, לא לוקחים סיכונים מיותרים שיסכנו את השבט וחבריו, ומאפשרים לכל אחד מחברי השבט למצוא את הנישה שבה הוא יכול לתרום ולחוש חשוב ומשמעותי. ג'ק ודל אחראים על ההמצאות שמאפשרות סינון של מים ויצירה של חשמל באמצעות הרוח. דל, שהוא בן של רופאים גם עוזר במקרים של מחלה בעזרת הידע שספג מהוריו. הבנות הגדולות עוזרות בבישול וטיפול בצעירים יותר, וגם הצעירים עושים את חלקם בסידור הקניון והקפדה על הסדר ב"חדרים" שלהם. לכל אחד יש תפקיד ומקום ונוצרת תחושה של שייכות לשבט, תחושה שמסייעת להם להתגבר על התקפות של שבטים אחרים ופילוג.
אמבר, מנהיגת "עכברושי הקניון"
הדמויות בסדרה אמינות וקל לחבב או לשנוא אותן, אבל הן גם נושאות על גבן מאפיינים סטריאוטיפיים כמעט של מנהיגים שנראו לאורך ההיסטוריה. באופן הזה קל יותר לראות ולהבין מי הוא מנהיג ראוי ורצוי ומי לא. החוכמה היא לתרגם את ההבנה למציאות ולבחור בה מנהיג ראוי. כשיש תסריט זה קל. המציאות, לצערנו, לא כל כך פשוטה.
Cultureroll 