אתנחתא-ויקטור בורגה

לרגל השנה החדשה שעומדת בפתח, כדי להתחיל אותה ככה, ברגל ימין, ובהמשך למסורת של פוסטים מוסיקליים הומוריסטיים, פוסט על ויקטור בורגה, מי שזכה לכינוי "Unmelancholy Dane".

ויקטור בורגה נולד בקופנהגן ב-1909 למשפחה יהודית של מוסיקאים. אביו היה כנר ואמו פסנתרנית. הוא למד פסנתר מגיל שנתיים ובגיל 8 כבר הופיע בקונצרט. למרות ההצלחה שלו והעובדה שהיה "ילד פלא", הוא אמר ש"חסרה לו היכולת לחבר את הישבן שלו לכיסא" שפסנתרן קונצרטים צריך. במקום זה הוא פנה למחוזות קומיים והחל להופיע במועדונים וברים. הוא זכה להצלחה גדולה ואף נסע להופעות מחוץ לדנמרק. ההצלחה שלו נקטעה על ידי עלייתם של הנאצים לשלטון וההשתלטות שלהם על אירופה, דנמרק גם. הוא הופיע בשוודיה כשהגרמנים נכנסו לדנמרק, והוא הצליח לברוח משוודיה לפינלנד ולעזוב מפינלנד לארה"ב באוניה האזרחית האחרונה שעזבה את פינלנד לפני המלחמה.

הוא הגיע לארה"ב עם 20$ בכיסו ובלי טיפת אנגלית. את האנגלית שלו למד מצפייה בסרטים, הרבה מהם. ב-1945 הוא כבר קיבל תכנית רדיו משלו ב-NBC. המקביל להופעותיו הקומיות הוא הופיע גם במוסיקה רצינית יותר, ניצח על תזמורות נחשבות בעולם והופיע בקונצרטים. מופע היחיד שלו בברודווי, "קומדיה במוסיקה", נכנס לספר השיאים של גינס כמופע היחיד שרץ הכי הרבה זמן בברודווי, 849 הופעות עד שירד ב-1956. לאחר המלחמה הוא הקים את "קרן סקנדינביה" שמעניקה מלגות לסטודנטים סקנדינבים לזכרם של האנשים הסקנדינבים שהצילו יהודים בתקופת המלחמה. הוא זכה בפרסים רבים ותארים כבוד רבים ואפילו המלכה אליזבת אמרה לו שהיא גדלה על התקליטים שלו.

ההומור שלו מתאפיין בשילוב של הומור מוסיקלי מחוכם והומור סלפסטיק כמעט מטופש. "אני פונה לשני קהלים בו זמנית. האחד לא מוסיקלי. השני הוא המוסיקאים. אבל ההומור והבדיחות שלי צריכות להיות מובנות על ידי כולם".

מה אתם חושבים?

מה היה קורה אם השפה הייתה קשורה לכלכלה ומה היה קורה אם היינו קוראים פיסוק?

 

לכל מי שאי פעם ניגן עם תווים, כמה חשוב שהמדפדף יעביר את העמודים בזמן, הא?

 

הסופרנות האלה, לא יכולות שלא להישען על הפסנתר…

 

האופרה הנשכחת של מוצרט (שעליה כתוב סליירי משום מה)

 

שחררו (או בלעז: לט איט גו)

אם הייתם בכדור הארץ בשלוש שנים האחרונות לא יכולתם להימלט מההצלחה של "לשבור את הקרח" (בלעז: Frozen) הלהיט של דיסני. השיר "Let it go" קיבל אין ספור גרסאות כיסוי, פרודיות ואוסקר אחד. אבל אז קרה משהו מוזר. פתאום נתקלתי בעוד שיר בשם הזה. ואז בעוד אחד. ואז נדלקה לי הנורה הזו מעל לראש כמו בסרטים המצוירים ויחד איתה כמה סימני שאלה.

התחלתי לחשוב מה יש בשם הזה, במשפט הזה, שכל כך מושך? כנראה שההכרה הבודהיסטית שההאחזות וההצמדות לדברים (מוחשיים ולא מוחשיים כאחד) מביאה לסבל חילחלה עמוק יותר ממה שנהוג לחשוב משום שרבים בעולם גילו שההיאחזות של בני האדם בעבר, בחפצים, באהבות ישנות, בכישלונות, לא מאפשרים להם להתבונן על יום חדש כהזדמנות להתחלה חדשה. כל השירים וכותרתם מבקשים להזכיר לאנשים שהעבר הוא עבר וכל יום הוא טאבולה ראסה, הזדמנות חדשה לעשות דברים אחרת מתוך אמונה שאפשר וצריך להיות טוב יותר.

הרי לפניכם, פוסט מוזיקלי שעוסק בשירים שכותרתם "let it go". פלייליסט לרגעים שבהם אנחנו צריכים את התזכורת הזו. או במילים אחרות, שחררו! 😀 (ואם אתם מוצאים עוד שירים, שתפו בתגובות…)

טוב, מתוך גילוי נאות, נתחיל עם השיר של פרוזן שבו המלכה אלזה שרה שהגיע הזמן להשאיר את כל ההסתרות והחששות מאחור ולגלות את הכוח האמיתי שלה.

 

פחות או יותר באותו זמן שיצא השיר של "לשבור את הקרח", יצא בבריטניה שיר באותו שם של הזמר ג'יימס ביי (James Bay).

 

גם הלהקה הקנדית מניופאונדלנד, Great Big Sea, מזכירה לנו שהחשש שלנו מכל מיני מהמורות בדרך עוצרים בעדינו מלראות וליהנות מהדברים הפשוטים.

והנה ג'ורג' סטרייט, זמר הקאנטרי, אומר שלפעמים כל מה שצריך זה לשחרר.

 

והנה להקת רוק אלטרנטיבי, The Neighbourhood.

גרייס סליק, שנחשבת בעיני רבים להצלחה הנשית הראשונה בעולם הרוק אנד רול, מזכירה לנו להיות עצמינו ולא לתת לדעותיהם של הסובבים להגדיר אותנו.

והנה עוד סגנון שמצטרף לשגעת ה"Let it go", R&B, הפעם מפי Keyshia Cole.

ואם חשבתם שזה קורה רק באנגלית, אז הנה הלהקה הקוריאנית FTIsland.