סקירת ספרות: קֹמֶץ – הייקו בעברית

רגע לפני
שנכתבו המילים
צבעי הענן.

זהו אחד משירי ההייקו שכלולים בספר קֹמֶץ, אוסף שירי הייקו בעברית פרי עטם של ששת חברי הוצאת "ירח חסר". על הייקו, על ההוצאה, ועל הספר הראשון שהוציאו, שירי הייקו מאת גארי הות'ם בתרגומו של דרור בורנשטיין, כתבתי בבלוג בעבר ואתם מוזמנים לקרוא כאן.

האירוע לשמו התכנסו הפעם ארבעה מכותבי ההייקו של הספר, איתן בולוקן, דרור בורשטיין, ליאת קפלן ואלכס בן-ארי באודיטוריום במוזיאון טיקוטין בחיפה הוא השקה לספרם החדש שמאגד בתוכו מבחר שירי הייקו שנכתבו בידי כל ששת החברים בשנים 2015-2016. את הערב פתחו הארבעה בקריאת החלק הראשון של הספר. שיר הייקו. הפסקה קצרה. שיר הייקו. כמו כתיבת ההייקו, כמו רגעי ההייקו הפזורים על פני שגרת היום-יום, גם ההקראה הייתה בין שתיקה לשתיקה ויצרה את האווירה המתאימה לשיחה על הסוגה הזו ועל הספר. האירוע היה יפה ואינטימי. בקהל – אנשים שכותבים הייקו וכאלה שלא שמעו או קראו הייקו מימיהם. חובבי יפן וכאלה שיפן רחוקה מהם. צעירים ומבוגרים. והשיחה התגלגלה בנינוחות ובלי מילים מיותרות.

קשה לדבר על הייקו, אבל רבים מנסים. נדמה כי לכתוב תילי תילים על השירה הקצרה הזו שלוכדת במילים רגע שקשה לבטא במילים חוטאת לו. להכביר במילים פירושו לחטוא לרגע. להרוס את הקסם שלו. אז למה בכלל לכתוב הייקו?

יש בחיים רגעים של WOW. רגעים שעוצרים את נשימתנו לרגע. רגעים שנחרטים בזיכרון. חלקם אירועים חשובים בחיינו. רובם, רגעים יפים חולפים בשגרה היומיומית שלנו. גור חתולים משחק, ירח מציץ מגורד שחקים, ציפור שפתאום קוראת לנו. ולאחר שהרגשנו את הרגע יש לנו שתי אפשרויות. האחת לשתוק. לנצור את הרגע לעצמינו. השנייה להכביר מילים. לנסות ולהעביר את ההרגשה החמקמקה הזו לאחרים במילות תואר ומטאפורות, בניסיון נואש כמעט לחלוק עם אחרים את הקסם שהרגשנו אנחנו. אבל, אומרים הכותבים, שני הפתרונות אינם הולמים באמת. הראשון שומר את היופי לעצמינו והשני הורס אותו לחלוטין במילים רועשות. שירת ההייקו היא שתיקה מדברת. הדרך להביע במעט מילים את ההרגשה שקדמה להן.

רוצים כמה דוגמאות מהספר? הרי הן לפניכם.

לרכישת הספר: האתר של "ירח חסר".

ירח חסר

בשנת 2015 עלה לאוויר הבלוג "ירח חסר – הייקו בעברית" ובו מפרסם מדי יום שיר הייקו, לעיתים מקורי ולעיתים מתורגם. את הבלוג הקימו חבורה של חובבי, חוקרי וכותבי הייקו, ליאת קפלן, דרור בורשטיין, אלכס בן-ארי, איתן בולוקן, יעקב רז, יובל אידו טל.

שירת ההייקו היא שירה יפנית קצרה. היא התפתחה משירה ארוכה יותר כמו הוואקה והטנקה ופרחה במאות ה-17-18 בייחוד בידיו המוכשרות של מי שנחשב לגדול משוררי ההייקו – מאצואו באשו. טיבו של שיר ההייקו הוא שהוא מתרחש בהווה. אין זו שירת טרובדורים על קרבות הירואיים או בלדות נוגות על אהבה נכזבת. זהו מעין צילום במילים, הקפאה של הרגע הזה. נושאי השיר מגוונים מאוד ויכולים לנוע משגרת היום-יום ועד אירועים מיוחדים.

עם השנים הפך ההייקו לצורת שירה בינלאומית, וכיום נכתב הייקו בשפות רבות. כמובן, כל שפה ומגבלותיה ואחד האתגרים הן בכתיבה והן בתרגום הייקו הוא המאמץ לשמור על תמציתיות שמאפיינת את השירה היפנית. ההייקו נכתב בשלוש שורות, 17 הברות סך הכל ובדרך כלל כולל מילה שמעידה על עונות השנה (ציפור, צמח או שם העונה), אבל המבנה הזה הולם את השפה היפנית ואילו שפות אחרות מתקשות לעמוד באותם הכללים. ולמרות השוני והמגבלות של כל שפה, משתדלים לשמור על שורות קצרות, אם לא על מספר ההברות.

ב-2016 הבשיל הפרויקט של הבלוג לכדי הוצאה לאור קטנה, "ספרי ירח חסר" שכל מטרתה היא לפרסם שירת הייקו מקורית ומתורגמת. הסנונית הראשונה היא הספר "יותר חלונות מבית", קובץ שירי הייקו פרי עטו של המשורר האמריקאי גארי הות'ם בתרגומו של דרור בורנשטיין.

על גארי הות'ם לא ידוע הרבה. הוא נולד וגדל בארה"ב ואת ספר ההייקו הראשון שלו פרסם בשנת 1975. הנושאים שהות'ם עוסק בהם גם הם נעים בין היומיומי ליוצא דופן וכמובן לטבע.

כמו שירת ההייקו, גם הספרים של ההוצאה הם ספרים קטנים, קצת כמו ספרי כיס. אבל בתוכם נחבא עולם ומלואו של שירה קסומה. מילים קטנות, ארוזות ועטופות, מביאות קסם.

לרכישת הספר הקליקו כאן

 

ההייקו קצר, המלאכה מרובה

ליל אוגוסט חם, תל אביב. חנות הספרים "מגדלור" שבלבונטין הולכת ומתמלאת אנשים מקיר לקיר. ערב השקה לתרגומו של איתן בולוקן את שירי ההייקו של מיטסו סוזוקי. הייקו שירה קצרה היא. תופסת את הרגע, מצלמת במילים. לוכדת במשקלה המדוד את נפנוף כנפי הפרפר, את קול הצפרדע, את הרוח שנישאת במניפה.

שירת ההייקו התפתחה במאה ה-17 משירה יפנית ארוכה יותר, וואקה, ויש לה צורה קבועה שמבוססת על מספר הברות 5-7-5. מטרתו של השיר היא לתפוס את הרגע, את הרגש שעולה מתמונה או התרחשות שהמתבונן-משורר רואה לנגד עיניו. המשורר הידוע ביותר של הייקו הוא מאטסואו באשו (Matsuo Basho), בן המאה ה-17.

בְּרֵכָה קְדוּמָה;‏                                       古池や

צְפַרְדֵּעַ מְנַתֶּרֶת פְּנִימָה                             蛙飛び込む

קוֹל שֶׁל מַיִם.                                         水の音

 

מיטסו סוזוקי (Mitsu Suzuki) נולדה ב-1914 בשיזואוקה שביפן, והשנה מלאו לה 100 שנים. בקרב רבים היא ידועה כאשתו של שונריו סוזוקי (Shunryuu Suzuki) שהקים את מנזר הזן הראשון במערב בסן פרנסיסקו וכתב את הספר "תודעת הזן, תודעת המתלמד" (Zen Mind, Beginner's Mind). היא הייתה בנעוריה גננת וגננית, מאסטר של טקס התה ומשוררת הייקו. שיריה נעים מתקופת נעוריה בצל מלחמות העולם, מות הוריה, מעברה לסן פרנסיסקו שבאמריקה, מות בעלה, ועד חזרתה ליפן. שירתה היא אמנם קלאסית, בצורה ובכלליה, אך נושאי השירה שאובים מחייה שלה, חיים בתקופה המודרנית מלאת התהפוכות של המאה ה-20.

 

שירת ההייקו התמציתית טומנת בחובה עולם ומלואו. עולם ומלואו ב-17 הברות בלבד. והתמציתיות הזו, שהיא בו זמנית קצרה אך רבת פנים ומשמעויות הופכת את מלאכת התרגום למלאכה של ממש. מלאכה שהמתרגם יגע עליה, מלאכה שטורדת את מנוחתו ומביאה לטיוטות על גבי טיוטות למצוא את עצמן מקומטות על הרצפה (אם כי זה ודאי השתנה בעידן המחשב). התרגום מיפנית, שפה ותרבות כה רחוקה מהעברית שלנו הופכות את מלאכת התרגום לקשה ומאתגרת במיוחד. עולם ההקשרים התרבותיים של יפן, מילות העונה הטיפוסיות של ההייקו, המשפטים הקצרים וגם הבדלים בין השפות עצמן יוצרים רבדים שונים של התמודדויות עם מלאכת התרגום.

ואף על פי כן…

אם מטרת התרגום ומטרתו של המתרגם היא להביא ניחוחות ממקומות רחוקים, ניחוחות של חוויות אחרות שהן בו זמנית שונות מאוד אך גם קרובות מאוד לעולמו של הקורא, הרי שעבודתו של איתן בולוקן על שיריה של מיטסו סוזוקי מביאה לקורא הישראלי ניחוחות מיפן ומסן פרנסיסקו, ממנזרי זן וטקסי תה והכל בעברית מלאת רגישות.

הספר "ליל טל" פרי תרגומו של איתן בולוקן הגיע לחנויות.