לרגל השנה החדשה שעומדת בפתח, כדי להתחיל אותה ככה, ברגל ימין, ובהמשך למסורת של פוסטים מוסיקליים הומוריסטיים, פוסט על ויקטור בורגה, מי שזכה לכינוי "Unmelancholy Dane".
ויקטור בורגה נולד בקופנהגן ב-1909 למשפחה יהודית של מוסיקאים. אביו היה כנר ואמו פסנתרנית. הוא למד פסנתר מגיל שנתיים ובגיל 8 כבר הופיע בקונצרט. למרות ההצלחה שלו והעובדה שהיה "ילד פלא", הוא אמר ש"חסרה לו היכולת לחבר את הישבן שלו לכיסא" שפסנתרן קונצרטים צריך. במקום זה הוא פנה למחוזות קומיים והחל להופיע במועדונים וברים. הוא זכה להצלחה גדולה ואף נסע להופעות מחוץ לדנמרק. ההצלחה שלו נקטעה על ידי עלייתם של הנאצים לשלטון וההשתלטות שלהם על אירופה, דנמרק גם. הוא הופיע בשוודיה כשהגרמנים נכנסו לדנמרק, והוא הצליח לברוח משוודיה לפינלנד ולעזוב מפינלנד לארה"ב באוניה האזרחית האחרונה שעזבה את פינלנד לפני המלחמה.
הוא הגיע לארה"ב עם 20$ בכיסו ובלי טיפת אנגלית. את האנגלית שלו למד מצפייה בסרטים, הרבה מהם. ב-1945 הוא כבר קיבל תכנית רדיו משלו ב-NBC. המקביל להופעותיו הקומיות הוא הופיע גם במוסיקה רצינית יותר, ניצח על תזמורות נחשבות בעולם והופיע בקונצרטים. מופע היחיד שלו בברודווי, "קומדיה במוסיקה", נכנס לספר השיאים של גינס כמופע היחיד שרץ הכי הרבה זמן בברודווי, 849 הופעות עד שירד ב-1956. לאחר המלחמה הוא הקים את "קרן סקנדינביה" שמעניקה מלגות לסטודנטים סקנדינבים לזכרם של האנשים הסקנדינבים שהצילו יהודים בתקופת המלחמה. הוא זכה בפרסים רבים ותארים כבוד רבים ואפילו המלכה אליזבת אמרה לו שהיא גדלה על התקליטים שלו.
ההומור שלו מתאפיין בשילוב של הומור מוסיקלי מחוכם והומור סלפסטיק כמעט מטופש. "אני פונה לשני קהלים בו זמנית. האחד לא מוסיקלי. השני הוא המוסיקאים. אבל ההומור והבדיחות שלי צריכות להיות מובנות על ידי כולם".
מה אתם חושבים?
מה היה קורה אם השפה הייתה קשורה לכלכלה ומה היה קורה אם היינו קוראים פיסוק?
לכל מי שאי פעם ניגן עם תווים, כמה חשוב שהמדפדף יעביר את העמודים בזמן, הא?
הסופרנות האלה, לא יכולות שלא להישען על הפסנתר…
האופרה הנשכחת של מוצרט (שעליה כתוב סליירי משום מה)
Cultureroll 