ה"תקרית"

ה-20 במרץ 1995 התחיל כיום שני ככל הימים. תחילת שבוע והרכבת התחתית בטוקיו עמוסה אנשי עסקים, עובדי חברות, צעירים בדרכם לעבודה, לסידורים, לבית הספר. אנשים שרגילים לעלות על אותה רכבת, להתיישב באותו קרון, להירדם עד לתחנה שבה צריכים לרדת, הגוף רגיל להתעורר בתחנה הרגילה. אבל ה-20 במרץ 1995 לא היה יום שני רגיל. הוא היום שבו חוותה יפן, לראשונה בתולדותיה, מתקפת טרור. בניגוד לקונוטציות המערביות של המילה "טרור" שבדרך כלל מתכוונות לטרור מבחוץ, מתקפה הזו הייתה טרור-מבית. כת האום-שין-ריקיו (Aun ShinRikyo, כת האמת העליונה) פיזרה גז סארין בארבע רכבות עמוסות נוסעים ברכבת התחתית בטוקיו, מתקפה מתוכננת היטב שהביאה למותם של 12 איש ולפציעתם של קרוב ל-4000. היפנים מתייחסים למתקפה הזו בכינוי "התקרית", אבל ל"תקרית" הזו היו השלכות מרחיקות לכת על התקשורת היפנית ועל החברה היפנית כולה.

שירותי בטחון מפנים נפגעים מתחנת רכבת תחתית בטוקיו

כת האום שין ריקיו נוסדה ב-1984 על ידי המנהיג הכריזמטי שוקו אסאהארה (Shoko Asahara) והיא כת לכל דבר. עקרונות האמונה שלה שואבים השראה ממקורות שונים ומשלבים אלמנטים בודהיסטיים, נוצריים ואף יהודיים, שילוב שמאפיין את הדתות החדשות שנוצרו ביפן מסוף המאה ה-19. כמו בכתות רבות ברחבי העולם, דמותו הכריזמטית של המנהיג סחפה אחריה רבים מהמאמינים. אסאהארה הציג את עצמו כגלגולו של ישו, כ"מואר" הראשון מאז בודהה וכאדם בעל כוחות על טבעיים.

שוקו אסהארה, מנהיג הכת

אמונתה של הכת התרכזה באמונה ביום הדין שעתיד לבוא על העולם ועל יפן ואסאהארה טען תחילה כי הוא מלמד את מאמיניו להפוך אנרגיה שלילית לאנרגיה חיובית ובכך לדחות את השואה הגרעינית שצפויה לבוא בסוף המאה בשאיפה ללמד את כל האנושות שאמונה ופרקטיקה דתית כמו זו שאסאהארה מלמד תגאל אותם מהאסון העומד לבוא. לאחר מכן, התרכזו מאמציו בהצלת חברי הכת והמאמינים בלבד דרך ניסיון להשיג תכונות על אנושיות, ביניהן פיתוח עמידות לנשק כימי וביולוגי. נוצרה התחושה שחברי הכת הם "נבחרים" ואנשים שאינם נמנים על חברי הכת או מאמיניה נתפסים כאויבים, בני חושך שמותם זניח. האל בו האמינו הוא האל ההינדי שיווה, אל ההרס והבריאה, וחברי הכת האמינו כי אחרי יום הדין יוכלו חברי הכת להיות הגרעין ממנו תצמח האנושות מחדש.

מתקפת הסארין בטוקיו ב-95' לא הייתה המאמץ הראשון של הכת להשפיע על הנעשה ביפן. ב-1989 הקימה הכת מפלגה שרצה בבחירות אבל כשלה בהן וחבריה לא נבחרו לפרלמנט היפני. כשלון זה הביא לפנייה לדרכים קיצוניות יותר. בשנת 1990 ניסו לפזר Botulin toxin באזור הפרלמנט היפני, ב-93' ניסו לפזר אותו שוב בחתונה של הנסיך. שתי התקריות הסתיימו ללא נפגעים. "ניסוי הכלים" בגז הסארין היה בשנת 94' באזור מטסומוטו, שם התגלע ויכוח בין הכת לבין האוכלוסייה בנוגע לשימוש באזור. בית המשפט צפוי היה לפסוק לטובת הציבור ועל כן הכת ביצעה פיגוע סארין באזור, פיגוע שנועד לפגוע בשופטים, גבה את חייהם של 7 איש ופצע קרוב ל-500.

את הבסיס הכלכלי והטכנולוגי סיפקו חברי הכת. עם ההצטרפות לכת נאלצו כל חבריה להעביר את כל כספם ורכושם לכת, מנהג נפוץ בקרב כתות ברחבי העולם. שאר הכסף הגיע מניהול של עסקים לגיטימיים כמו שיעורי יוגה והרצאות ומסחיטה של ערים שלא רצו שחברי הכת ישתכנו בהן. עד 1995 מנתה הכת אלפי חברים והחזיקה בסניפים במקומות שונים בעולם. בין חבריה נמנו מדענים וסטודנטים לכימיה, ביולוגיה, פיסיקה, רפואה ואקטרוניקה, חלקם בוגר של אוניברסיטאות נחשבות כמו אוניברסיטת טוקיו.

תקרית הסארין גרמה לשינוי היחס של היפנים לכתות החדשות ביפן. הממשלה הידקה את הפיקוח על הדתות החדשות והן חויבו למסור לרשויות דין וחשבון על המצב הפיננסי שלהם ומקורו, על חברי הכת ומספרם ולרשויות ניתנה האפשרות לדרוש ולקבל נתונים נוספים על פעילות הכת במקרה שבו עולה חשד לפעילות שעוברת על החוק. נוצר גם פיקוח על הקשר בין הכתות השונות לתקשורת. ב-1989 רשת TBS (Tokyo Broadcasting System) ראיינה את עורך הדין סקאמוטו טסוטסומי (Sakamoto Tsutsumi) שייצג מספר משפחות שביקשו להוציא את ילדיהן מהכת. שלושה מחברי הכת צפו בראיון טרם שידורו וחששו שהראיון יפגע בכת.הם איימו על אנשי TBS ואמרו שאם יגנזו את הראיון הם ישיגו להם בתמורה ראיון עם מנהיג הכת, אסאהארה. הראיון נגנז ועורך הדין ומשפחתו נרצחו על ידי חברי הכת. גופותיהם התגלו רק לאחר המעצרים ב-95' כשאחד החברים הודה ברצח. TBS זכתה למנת ביקורת על שהראתה את הראיון לחברי הכת טרם השידור והביאה לרציחתו של סקאמוטו.

לאחר פיגוע הסארין ברכבת התחתית בטוקיו רבים מחברי הכת נעצרו והמשטרה פשטה על הבתים והמפעל בו הפיקו חומרים כימיים וביולוגיים. חלק מחברי הכת נשפטו לזמני מאסר שונים ואחד אף הוצא להורג. למרות זאת, הכת עצמה ממשיכה לפעול גם כיום, תחת השם "אלף".

אנדרגראונד – הרוקי מורקאמי

הרוקי מורקאמי, שידוע בעולם בעיקר בזכות ספרי הפרוזה שכתב, חיבר ספר בעקבות התקרית שכלל ראיונות עם אנשים ששרדו את המתקפה, בני משפחה של ההרוגים וגם חברי הכת (לשעבר). בפרולוג לספר כתב מורקאמי שמה שהוא מבקש להשיג בכתיבת הספר הוא להראות את הרעיונות והרגשות של שני הצדדים משום שחברה שבה דבר כזה התרחש היא חברה שצריכה לעשות חושבים ולבחון את עצמה וככל הנראה גם לשנות דברים בתוכה.

הסיפורים של הניצולים מעידים על אזלת היד של השלטונות ושל שירותי ההצלה. למרות ניסיונות קודמים של הכת לפיגועי טרור המשטרה לא בחנה את פעילות הכת לעומק משום שבהתאם לחוק היפני המאפשר חופש דת, פעילותה של הכת זכתה לחיסיון יחסי החל משנת 1989. שירותי ההצלה ובתי החולים לא היו ערוכים לאירוע רב נפגעים, וגם העובדה שהיה זה פיגוע בלתי קונבנציונאלי הקשתה על זיהוי הגז וטיפול הולם.

הספר מספק הצצה מרתקת לחברה היפנית, החל מעובדי הרכבת שניסו להתמודד עם האיום בלי לדעת מול מה הם ניצבים, דרך הנוסעים השונים וסיפורי ההצלה שלהם ועד כמה הגורל מתעתע ואינו ידוע, וכלה בחברי הכת שביקשו לחפש גאולה ומצאו את הגהנום.

Bloody Monday (יום שני העקוב מדם)

על אף ש"התקרית" איננה משהו שנהוג לדון בו בחברה היפנית, מדי פעם נוגעת התרבות הפופולארית גם בנושאים כאלה. בשנת 2007 יצא לאור מנגה בשם Bloody Monday, ובשנת 2008 יצאה דרמה ברשת TBS. טקאגי פוג'ימארו (Takagi Fujimaru) אותו מגלם מיורה הארומה (Miura Haruma) הוא האקר צעיר שמסתבך עם החוק. כשעיירה שלמה ברוסיה נעלמת, שירות הביטחון היפני חושש שאותו וירוס מסתורי מצא את דרכו ליפן ומאיים על טוקיו רבתי. פוג'ימארו נקרא לסייע לשירות הביטחון לעלות על הטרוריסטים ולמנוע את הפיגוע. אבל החלטתו לשתף פעולה עם שירות הביטחון תגבה ממנו מחיר גבוה.

הסדרה לא מזכירה את תקרית הסארין במפורש, אבל קווי העלילה דומים מאוד. גם כאן, יש קבוצה מאורגנת עם היררכיה ותפקידים מוגדרים שמבקשת להביא את יום הדין על טוקיו בצורה של וירוס שיביא למותם של כ-8 מיליון איש. גם כאן, ראש הקבוצה הוא אדם דמוי אלוהים בשם קאמישימה (קאמי – אלים), ואחד מחברי הקבוצה הוא מתמטיקאי. גם כאן, חברי הכת רואים בעצמם בני אור שמתמודדים מול בני חושך וכל השיטות כשרות. אבל בסדרה כמו בסדרה יש גיבורים שמצילים את טוקיו. חלקית.