רעיה טובה, אם חכמה, בוס ביאקוזה

המשפט "רעיה טובה, אם חכמה" הגדיר את מקומן של נשים בחברה היפנית מאז תקופת מייג'י (1867-1912). במסגרת המודרניזציה המהירה והאימוץ של אורחות חיים מערביים הוחלט שאישה טובה היא זו שדואגת לבעלה ולילדיה, המשך למסורת הקונפוציאנית ביפן. גם לאחר מלחמת העולם השנייה והעדכון של הערכים ביפן, היה מצופה מנשים להיות רעיות טובות, לעבוד במשרה חלקית לאחר האוניברסיטה, ולעזוב את העבודה עם הנישואין כדי לנהל את משק הבית ולדאוג לחינוך ילדים. להיות "עקרת בית" (shufu) הייתה הגדרה של מקצוע במסמכים הרשמיים כמו עריכת דין או הוראה.

התפוצצות הבועה בשנות ה-90 של המאה ה-20 והמשבר הכלכלי המתמשך הביא לשינויים גדולים בכלכלה היפנית וביכולתן של משפחות להתבסס רק על משכורתו של הבעל. הצורך לכלכל משפחה והרצון לפתח קריירה ולחתור לשיוויון מגדרי הביאו לתופעות כמו דחיית גיל הנישואין וילודה שלילית שמטרידות את הממשלה היפנית ועושות כותרות בעיתונות העולמית. בניסיון להתמודד עם הבעיות הללו, ממשלת יפן בראשותו של שינזו אבה מקדמת מדיניות שזכתה לכינוי "Womenomics", מונח שטבעה החוקרת קאת'י מאצוי (Kathy Matsui) ב-1999, ומתייחס למדיניות שנועדה לקדם שיוויון מגדרי בשוק העבודה. אבל מדיניות לחוד וחברה לחוד. האם עומדת בפני הנשים אפשרות לשלב ילדים וקריירה? האם החברה היפנית מוכנה לקבל נשים "אחרות" מ"טובות לבעל וחכמות לילדים"? הסדרה "גוקוסן" שכבר הזכרנו בבלוג מציגה את הדילמה בדמותה של המורה, יאמאגוצ'י קומיקו (Yamaguchi Kumiko).

 

יאמאגוצ'י קומיקו (נקאמה יוקיאה) 

 

"שלום לכולם, אני יאמאגוצ'י קומיקו, יאנקומי, מורה למתמטיקה, המחנכת שלכם. דרך אגב, אני רווקה. נעים להכיר". כך מציגה יאנקומי את עצמה בפני התלמידים החדשים שלה ביום הראשון ללימודים. היא מציינת את הכל פרט לפרט קטן חשוב: היא דור רביעי למשפחת יאקוזה, המאפייה היפנית. אתם יודעים איך זה, להגיד שאת היורשת של משפחת פשע היא לא הדבר המומלץ ביותר לציין בקורות חיים. בדמותה של יאנקומי מסתכמת הדילמה הגדולה העומדת בפני נשים יפניות: האם להמשיך ולהיות "רעיה טובה, אם חכמה" או לפתח זהות ותפקיד שאינם קשורים ישירות למשפחה. והאם בכלל השילוב אפשרי?

יאנקומי מתפקדת היטב כ"אם חכמה". היא מורה ומחנכת של הכיתה ועבור רבים מתלמידיה היא מתפקדת גם כאם שדואגת לשלומם וללימודיהם. ההורים נעדרים כמעט לחלוטין מהסיפורים ואם הם מופיעים הדמויות שלהן לא דומיננטיות מדי בחיים של הילדים שלהן. לעיתים קרובות הורים עובדים קשה ולא מבלים זמן עם הילדים, לעיתים הם נעדרים לחלוטין ולעיתים הם רואים בילדיהן הפוחזים, פרחחים חסרי תקווה שלא ראויים להתייחסות. יאנקומי לעומתם תומכת בתלמידיה לא משנה באיזו צרה הם הסתבכו ומלמדת את הכיתה שלה ערכים ודרך ארץ, יותר מאשר מתמטיקה.

 

יאנקומי בסצינה טיפוסית עומדת לצד תלמידיה כנגד הדעות הקדומות של החברה

 

בתחום ה"רעיה הטובה" יאנקומי מצליחה קצת פחות. ראשית, היא לא נשואה. שנית, נדמה שה"נשיות" היא ממנה והלאה.  היא לבושה בחליפת ספורט תמידית שהפכה לסימן היכר שלה, נעלי ריצה, שתי קוקיות ומשקפיים, לא בדיוק המודל המצופה של חצאית חושפת רגליים או מכנס בהיר וחתיכי כמו המורה לאנגלית או אחות בית הספר. יאנקומי רחוקה מלהיות האישה הדקה והשברירית בחצאית הקצרה שרק מחפשת חתן. בכל עונה יש מישהו אחר שהיא מנסה להתחבב עליו (שוטר חתיך, מורה בבית ספר נחשב או רופא) אבל הניסיונות שלה נראים מאולצים. היא לא יודעת לשחק את המשחק של המבטים והקול הגבוה וההתחנחנות הטיפוסית וכשהיא מנסה יוצא אפקט קומי יותר מאשר רומנטי. באחת הסצינות בעונה הראשונה שלושה בריונים ניגשים אליה ואל המורה לאנגלית ואחות בית הספר ומציקים להן. יאנקומי עוטה על עצמה את האופי הלוחמני שלה, כיאה לבת משפחת יאקוזה, ומבריחה אותם, אבל באותו רגע מגיע השוטר החתיך והיא משנה גישה ורצה אליו להגנה בצווחות מגוחכות של "הצילו", כאילו הייתה עלמה במצוקה. הדיסוננס בין האופי והיכולת האמיתית שלה למשחק ה"נשי" כביכול יוצרת רגע קומי. ההתנהגות ה"נשית" לא באה לה באופן טבעי. היא עצמאית, דעתנית ויודעת להילחם על שלה, מטאפורית ופיזית גם יחד. רחוק מאוד מהאישה שמקטינה את עצמה מול בעלה. המורה היחיד שמאוהב בה מעל לראש הוא המורה לספורט משום שהיותה ספורטיבית יוצר ביניהם קשר, אבל מוצג כטמבל, ובהחלט לא החתן האידיאלי.

 

המורה לאנגלית (מימין) ויאנקומי משמאל

 

ומה לגבי תפקידה כ"בוס ביאקוזה"? יאנקומי כאמור היא דור רביעי למשפחת יאקוזה, ורבים רואים בה את ממשיכת דרכו הטבעית של סבה. על אף שהיא אישה, היותה הנכדה של הבוס והיכולות שלה הופכות אותה למנהיגה הטבעית של משפחת ימאגוצ'י, אולי המקום היחיד שרואה באישה מנהיגה טבעית. יש בכך אמירה מאוד מעניינת. החברה ה"רגילה" לא רואה באישה מנהיגה טבעית ומעדיפה לראות באישה "רעיה טובה ואם חכמה" ואילו בשולי החברה היא יכולה להנהיג על אף היותה אישה בשל ההתאמה שלה לתפקיד והיכולות שלה. בשולי החברה היא נמדדת לפי כישוריה ולא לפי המגדר שלה.

 

אל תתעסקו איתה, לא כדאי לכם…

 

למרות הכל, יאנקומי מסרבת להמשיך את דרכו של סבה ולהפוך להיות הבוס של היאקוזה ומעדיפה ללכת בדרכי הוריה ולהיות מורה. ולמרות זאת, הדילמה לא נפתרת. בשלב כלשהו בכל אחת מהעונות, יאנקומי מוצאת את עצמה נאלצת לבחור האם להיות "אם חכמה" ולתפקד כמחנכת של הכיתה ו"רעיה טובה" ולחפש זוגיות או האם להשתמש ביכולות הלוחמניות שלה כדי להגן על תלמידיה ובכך להיות אישה דומיננטית וחזקה שלא זקוקה למנהל או המורה הראשי שיגיד לה מה לעשות. בחירה באחת מהן כוללת תמיד ויתור על האפשרויות האחרות. לתפקד כמחנכת דורש ממנה לעיתים לכופף את דעותיה לטובת התדמית של בית הספר ו"מה שנהוג", חיפוש זוגיות דורש ממנה לשחק "עלמה במצוקה" ולוותר על האופי האמיתי שלה, ואילו אם היא עומדת על שלה היא לרוב מוצאת את עצמה מפוטרת מבית הספר.

יאנקומי חשה על בשרה את הקונפליקט המתמיד של נשים ביפן שנאלצות לבחור דרך אחת: האם להיות מנהיגות ולזכות לביקורת מצד החברה על כך שהן "לא מקיימות את יעודן כרעיות טובות ואימהות חכמות" או לוותר על הנהגה ועצמאות לטובת מימוש האידיאל של נשים ביפן. על אף שהמדיניות של אבה הצליחה להביא להשתתפות גדולה יותר של נשים בשוק העבודה, התפיסה החברתית היפנית היא עדיין "או-או" ולא "גם-וגם". האם השלב הזה יגיע מתישהו? רק הזמן יגיד.