סקירת ספרות – "שטום" מאת ג'ם לסטר

"הנושא האחרון שרציתי לכתוב עליו היה אוטיזם", כותב ג'ם לסטר באחרית דבר לספר הבכורה שלו שטום, ספר שבחלקו מתבסס על ניסיון חייו של לסטר עצמו עם בנו האוטיסט. "לאחר סוף שבוע של התלבטות ומחשבה, הגעתי למסקנה שאם אני כותב ספר על אוטיזם יש לי שני תנאים. הוא חייב להיות מצחיק והוא חייב להיות כן." התשובה לשאלה עד כמה ספר על אוטיסט בתפקוד נמוך ומשפחתו יכול להיות מצחיק זה עניין של תרבות, אבל הכנות אשר ניבטת מכל משפט ועמוד בספר יוצא הדופן הזה הופכת קרביים ומוחצת את הלב.

שטום מספר על שלושה דורות של גברים לא-דברנים, "אחד שאינו מסוגל ושניים שאינם רוצים" כמו שכתוב בכריכה האחורית: גיאורג ג'ול, הסב ניצול השואה, בנג'מין האב שמתקשה להתמודד עם כישלונותיו ועם משפחתו וג'ונה, הנער האוטיסט שלא מדבר כלל. העלילה המרכזית עוסקת במאמצים ובמלחמה של בן ואמה, הוריו של ג'ונה, ברשות המקומית כדי להכניס את ג'ונה לבית ספר בתנאי פנימייה שהולמים את מצבו וצרכיו. סביב המאבק המתיש הזה, שלקח ללסטר עצמו שנה תמימה, מתפתחים ונפתחים סיפורים נוספים על משפחת ג'ול לדורותיה.

אוטיזם הופך בשנים האחרונות לטרנד ספרותי יצירתי, מאז "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" של טום האדון. גם בטלוויזיה דמויות שסובלות ממגבלות חברתיות או סתם מתקשות לתקשר עם הסובבים אותם מסווגים על הספקטרום האוטיסטי. אבל לא כל קושי בתקשורת הוא אוטיזם, והאוטיזם, על אף היותו ספקטרום רחב מאוד, הוא בחלקו הרבה פחות סקסי ומצטלם כמו שמציגים אותו במדיות השונות לאחרונה. ל הספר מציג תמונה מורכבת והרבה פחות פוטוגנית, אבל הרבה יותר אמיתית של אוטיזם.

shtum_master

לאירוע השקה של התרגום העברי של הספר הגעתי במקרה. אחד מאתם מקרים קוסמיים שקורים בגלל האלוגריתם של פייסבוק. באותו הבוקר קפץ לי בפיד עדכון על ערב השקה דומה שנערך בתל אביב והחלטתי ללכת. יש משהו קסום בלשמוע יוצרים מדברים על יצירותיהם ועל תהליך היצירה. קצת כמו לנסות לגלות את הטריקים של הקוסמים ובכל זאת להישאר מוקסמים. במקרה של ג'ם לסטר, אולי אפילו יותר מוקסמים. יהודי בריטי עם ההמבטא וההומור, דור רביעי בלונדון שמח לחתום על הספר לכל מי שביקש. המו"לים שי סנדיק ודורית תמיר היו מקסימים וגשם הזלעפות שניתך בחוץ בשעות המאוחרות של האירוע הוסיפו משהו לחמימות ולאינטימיות שנוצרה בין הקהל לסופר ולמתרגם בחדר המורים של בית הספר הריאלי בחיפה.

הכנות של לסטר התבטאה לא רק בכתיבה שלו, על ההתמודדות היומיומית עם ילד אוטיסט, על הקושי העצום על ההורים והסביבה הקרובה, על הפער שבין אנשים רגילים לבין האוטיסטים. היא התבטאה גם באופן בו סיפר על הכתיבה שלו, על בנו שלו ועל אוטיזם.

כולם הגיעו מוכנים עם ספרים לחתימה, ואני? אני בכלל לא התכוונתי לקרוא אותו. אבל לאחר השיחה רכשתי את הספר וכשניגשתי לבקש חתימה הודאתי בפניו שטרם קראתיו. "אני מקווה שתהני ממנו" הוא אמר וחתם בשמחה. וכך היה.

מימין לשמאל: המו"לים שי סנדיק ודורית תמיר, הסופר ג'ם לסטר והמתרגם גיא הרלינג.

מימין לשמאל: המו"לים שי סנדיק ודורית תמיר, הסופר ג'ם לסטר והמתרגם גיא הרלינג.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s