קוונטים של נחמה

"אם עץ נופל ביער ואין איש שומע, האם באמת נפל?" הוא קואן, חידה זן בודהיסטית ידועה שמטרתה לנער את דפוסי המחשבה שלנו ולהביא אותנו להארה, להכרה במציאות כפי שהיא. באופן משעשע, משהו דומה הטריד את הפיסיקאים של המערב במאה ה-20. לא, הם לא היו בודהיסטים. אבל גם הם תהו האם המציאות היא כפי שהיא גם אם האדם לא בוחן אותה, או שהמציאות היא מה שאנחנו רואים ומסוגלים לראות.

הניסוי המחשבתי אולי הידוע ביותר בתחום הזה הוא בתורת הקוונטים, שנקרא "החתול של שרדינגר" שהוצג ב-1935 (אל דאגה, זהו ניסוי מחשבתי בלבד, לחתול שלום). המטרה של הניסוי המחשבתי הייתה לברר האם המדידה האנושית של המדענים משפיעה על תוצאות הניסוי. בניסוי המחשבתי ישנו חתול בתוך קופסה סגורה שכוללת אטום רדיואקטיבי, מונה שפולט אות חשמלי, מבחנה סגורה עם ציאניד וחתול. שומרים את המערכת סגורה במשך שעה. לפי הנתונים יש סיכוי של 50% שהאטום הרדיואקטיבי יתפרק, המונה יקלוט אותו וישלח אות חשמלי שיפתח את המבחנה עם הציאניד והחתול ימות. כמובן ש50% הנותרים הם שהאטום לא יתפרק ובסופו של דבר החתול לא ימות. עד רגע פתיחת הקופסה, לכל אחד ממרכיביה של המערכת ישנן שתי אפשרויות: האטום יכול להיות "מפורק" או "לא מפורק", המונה יכול לשלוח או לא לשלוח אות, המבחנה של הציאניד יכולה להיות שלמה או שבורה והחתול "חי או מת". למעשה, עבור כל המרכיבים של המערכת, שתי האפשרויות קיימות בו זמנית, עד הרגע שהמדען פותח את הקופסה ומגלה את התוצאה. והנה השאלה: האם העובדה שהמדען פתח את הקופסה ואמר "החתול חי" או "החתול מת" השפיעה על גורלו של החתול? או שמא גורלו של החתול נחרץ באופן טבעי כלשהו שלא תלוי במדען?

מתוך ה-New Yorker

מתוך ה-New Yorker

הרבה בדיחות כמובן נעשו סביב הדוגמא של החתול של שרדינגר, אבל השאלה הגדולה שתורת הקוונטים מנסה להתמודד איתה נוגעת בשאלה של האובייקטיביות, האם המדידה האנושית, או ההתבוננות האנושית משנה את טבע המציאות או שהמציאות היא כפי שהיא בלי קשר לאדם? ואם המציאות היא כפי שהיא בלי קשר לאדם, האם אנחנו מסוגלים לראות אותה כפי שהיא, על אף המוגבלויות שלנו? לנקודה הזו ישנה השפעה גם בתחומים שאינם מדעים מדוייקים כמו למשל באנתרופולוגיה ששייכת למדעי החברה. בעבר נהגו אנתרופולוגים לנסוע למקומות נידחים בעולם ולערוך "תצפית משתתפת" שבה החוקר יושב ומתבונן במושאי המחקר שלו, כביכול באופן אובייקטיבי. אך האם הדבר באמת אפשרי? האם נוכחותו של החוקר הזר לא משנה את המציאות שהוא רואה? האם המציאות שאנו רואים היא היא המציאות או שמא היא מציאות מעוותת בידי העיניים והתודעה שאנחנו מסוגלים לה? אחת התיאוריות של תרגום טוענות שמשום שהשפה היא שקובעת את המציאות, המילים בהן אנו בוחרים לתאר את הדבר משפיעות עליו ומשנות אותו. על כן תרגום הוא משימה בלתי אפשרית משום שהמציאות המתוארת משתנה משפה לשפה. השפה היא אולי המכשול הגדול ביותר להבנת המציאות, אבל בלעדיה איננו יכולים לתאר את המציאות. פרדוקס שכזה.

ואם חשבתם שזה פרדוקס, תחשבו על התגלית שהתמיה את המדענים בתחילת המאה. הם גילו שלפעמים האור מתנהג כמו חלקיק ולפעמים הוא מתנהג כמו גל. קפריזי כזה. אבל התורות הפיסיקליות הקלאסיות לא יודעות להתמודד עם אור שהוא גם חלקיק וגם גל. במהלך השנים ניסו פיסיקאים שונים ליישב את הסתירה הזו בטבעו של האור בדרכים שונות, אבל כיום הפירוש המקובל ביותר הוא רעיון הקומפלמנטריות שניסח נילס בוהר במסגרת "אסכולת קופנהגן" שעמד בראשה. בוהר טען שמפני שאי אפשר לבדוק גל וחלקיק באותו זמן משום שמדובר במערכות ניסוי שונות (רעיון שהביא בין היתר לניסוח עקרון "אי הודאות" של תלמידו ורנר הייזנברג), הרי שאלה שני צדדים של אותו מטבע גם אם הם סותרים זה את זה. האור (ולמעשה אלמנטים קוונטים רבים) יכול להתנהג כחלקיק במערכת אחת וכגל במערכת אחרת.

העיקרון הזה מתבטא כל כך יפה בחברה האנושית. ההגדרות שאנחנו נותנים לאנשים, בין אם בפניהם ובין אם רק בראשנו אנו, מתקבעות ואיננו יכולים לחשוב עליהם בצורות אחרות. האדם יכול להיות מורכב מכל כך הרבה מאפיינים שנתפסים בעינינו כסותרים זה את זה ולהביע או להציג צדדים שונים שלו במצבים שונים. התבוננות מהירה בשיח האינטרנטי מראה שמעטים מדי מהמשתתפים בו נוטים לראות את בני האדם שמולם כישויות מורכבות, קומפלמטריות. לרוב האנשים מתויגים או כ"חלקיק" או כ"גל" ולאחר מכן, שום דבר לא משנה. במחזה "קופנהגן" שעליו נכתב כאן בבלוג לא מזמן שואל הייזנברג את בוהר מדוע לא הרג אותו באותה פגישה גורלית בספטמבר 1941, שהרי הוא האוייב. אבל הייזנברג איננו רק "האויב" הגרמני. הוא גם אורח, הוא גם חבר, הוא גם בוגד, הוא גם תלמיד לשעבר, הוא גם סכנה לאנושות (שהרי הוא עובד על תכנית הגרעין הנאצית). קשה לראות באדם הזה, כמו בכל אדם, רק דבר אחד.

העשורים הראשונים של המאה ה-20 היו מלאי תהפוכות במגוון תחומים, אחד מהם הוא המדע ובייחוד הפיזיקה. תורת היחסות של איינשטיין ותורת הקוונטים וחקר האטום שינו את האופן שבו הקהילה המדעית מתבוננת ומבינה את העולם והמציאות והביאה לפיתוחים אדירים בתחומים כמו רפואה ונשק. אבל תורת הקוונטים, שמסבירה דברים רבים בעולם הפיסיקה, כוללת כמה רעיונות שאפשר למצוא גם בחברה האנושית, באותם תחומים שאינם תחומים של המדע. חוששתני שברעיונות הללו נעשה פישוט נוראי של התורה המורכבת, אבל גם נקודת מבטו של הדיוט היא נקודת מבט, לא?

מודעות פרסומת

תגובה אחת על “קוונטים של נחמה

  1. דני אורבך הגיב:

    יש לי הרבה מחשבות על כל מיני דברים בפוסט המרתק הזה, אבל קודם כל – אף פעם לא נתקלתי בהצגה כל כך ברורה של פרשת כליאתו של החתול האוסטרי האומלל. אני אוסיף גם שההמלצה לראות באדם, או בקבוצה של אנשים, לא "מהות" ברורה אלא מקבץ של זהויות משתלבות ומתחלפות, מאד חזקה גם בתיאוריה של ההיסטוריה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s