קצרצרים: זוטרופוליס – סקירה

ג'ודי הופס היא ארנבת עם חלומות גדולים. במקום לגדל ולמכור גזרים כמו כל הארנבים היא מחליטה להפוך לשוטרת, משרה שרק החיות הגדולות מחזיקות בה, ולהפוך את העולם לעולם טוב יותר. כיאה לסרט אמריקאי ועוד דיסני, היא מצליחה להגשים חלום מגיעה לעיר הגדולה, זוטרופוליס, ונאבקת להיות שוטרת שווה בין שווים. היא מתיידדת עם שועל בשם ניק וויילד ויחד הם יוצאים לפענח את אחד התיקים התמוהים ביותר על שולחן המשטרה: היעלמותם של 14 טורפים.

ג'ודי והחברים החדשים לעבודה

בשנים האחרונות  סרטים מצויירים מתאפיינים בריבוד. התכנים ואופן העברתם פונים לקהל מגוון בגיל ובתחומי עניין. עבור הילדים זהו סיפור על חיות חמודות שכולן הולכות על שתיים, לבושות ומדברות בשפה אנושית. עבור המבוגרים יש בסרט מגוון של רפרנסים לתרבות פופולארית עכשווית שהופכת את הסרט למטאפורי ועל כן מרתק: רפרנס ל"שובר שורות" למשל, הקונקרטיזציה של הביטוי "הפיל שבחדר" (The elephant in the room) וכמובן העובדה שעובדי משרד הרישוי הם עצלנים (עם הגרשיים ובלעדיהם).

"זוטרופוליס" היא הגרסה המודרנית של משלי איזופוס. היא לוקחת את החברה האנושית, לא רק עם המבנה שלה והשפה שלה והעובדה שהחיות כבר לא "חייתיות" שלמדו "לחיות בהרמוניה", אלא גם עם התכונות אנושיות אחרות כמו סטיגמות והשאיפה לכוח. לסרט יש למעשה שתי עלילות. עלילת המסגרת היא מסעה של ג'ודי הופס למימוש חלומותיה להפוך את עצמה לשוטרת ואת העולם לטוב יותר. בכך זהו סרט דיסני טיפוסי שאחד הסלוגנים שלו הוא ש"בזוטרופוליס כל אחד יכול להיות כל דבר שירצה". התסריטאים השתעשעו עם הקלישאה באחת הסצינות בהן ניק השועל מנסה לרמות מוכר גלידה ומביא איתו פנק מחופש לפיל בתור הבן הקטן שרק רוצה ארטיק. "הוא רוצה להיות פיל כשיהיה גדול" אומר ניק. "אתה יכול להיות כל מה שתרצה" אומרת ג'ודי לפנק המחופש בקול מתיילד. הפנק יכול להיות כל מה שירצה, לשאת בכל תפקיד שירצה, אבל הוא לעולם לא יהיה פיל… העלילה השנייה מדברת על העיר ועל מאבקי הכוח בה. 14 טורפים נעלמים ולמשטרה אין בדל רמז איך למצוא אותם.

מכאן ספויילר

הצ'יף של המשטרה נותן לג'ודי 48 שעות למצוא את אחד הנעדרים, לוטרה בשם אמט אוטרטון. עקבותיה מובילות אותה ואת ידידה החדש, השועל, למתקן סודי שבו מוחזקות כל החיות הללו, שחזרו באופן לא מובן למצבן החייתי. לאחר שהדבר מתגלה, ראש העיר האריה נעצר בחשד שידע ונתן יד לכליאתם של הטורפים והחדשות על כך שכל הנעדרים היו טורפים שחזרו למצבם ה"חייתי" הבראשיתי הפכה את העיר למרקחה. "הטורפים חזרו לטרוף כי זה ב-DNA שלהם" ועל כן ראש העיר החדשה, הכבשה שהייתה עד אז סגנית ראש העיר, מבקשת לנסות ולהשתלט על הבהלה שאחזה בעיר על ידי הפרדה בין הטורפים והנטרפים "שמא עוד טורפים יחזרו לטרוף". הנמר השמן חובב הדונאטס שישב בקבלה של תחנת המשטרה נשלח לארכיון שבמרתף הרחק מעינו של הציבור ואילו ג'ודי נתבקשה להפוך ל"פנים של המשטרה" כדי להעלות שוב את הביטחון על ידי ייצוג של הנטרפים בשירות המשטרה.

אבל הפחד רק מתגבר מחוסר ההכרות בין שני סוגי החיות וכשמתברר שמה שגורם לחיות להשתגע ולתקוף איננו ב-DNA שלהם אלא פרח רעיל עולה השאלה מי מרוויח מהפחד שפושה ברחובות העיר ואת מי הוא משרת. אתם יכולים כבר לנחש שמדובר במי שנמצא בעמדת הכוח, מי שעלה לשלטון ממש לאחרונה…

המשל של השימוש בפרח הרעיל ובפחד כדי להשיג כוח מוכר מההיסטוריה האנושית העולמית. שליטים שונים השתמשו בקיומו של אויב, אמיתי או מומצא, כדי לאחד את העם ולשלוט עליו. וכשהאיום האמיתי של "החיות הטורפות" נעלם והצורך לאחד את העם על ידי פחד פג, עלה הצורך להמציא את האיום באופן מלאכותי כדי להמשיך ולהחזיק בשלטון.

אבל זוהי טקטיקה של החלשים. "Only the weak are cruel. Gentleness can only be expected from the strong" (Leo Buscaglia). האריה בתקופתו כראש עיר לא היה זקוק לטריקים שייצרו פחד בציבור בעיר כדי לשלוט, אבל הכבשה, שסחבה על גבה הצמרירי את עלבון הנטרפים, נטרפה עליה דעתה (כן כן, אתם רואים מה עשיתי כאן) והיא החליטה "להחזיר לטורפים מנה אחת אפיים" ולהשתמש בפשע כדי להגיע לשלטון על גבם של כל הטורפים. אבל נקמנות היא לא מניע טוב לפעולה, בוודאי לא בדרגים הגבוהים.

הסרטים המצוירים של דיסני, שאיכשהו תמיד משויכים לעולם הילדים, עברו מתיחת פנים ופונים כיום גם לקהל בוגר. מצד אחד דרך דמותה של השוטרת ג'ודי מדבר הסרט על מה שבהכללה גסה כל סרטי דיסני מדברים עליו: הגשמה עצמית והמכשולים שיש לעבור בדרך כמו סטיגמות חברתיות, ומצד שני הסרט הוא משל מודרני על שלטון והדרכים הרעות אליו נופלים אנשים קטנים.