לגלות את גאליס

קול צוהל נשמע מהמסדרון של הכיתות. שמעתי במעורפל קטעי מילים "דני…", "יונתן…", "לוחות…"

נכנסה החבורה הצוהלת לכיתה, הקיפה אותי מכל עבר ושאלה: "שמעת מה קרה אתמול בגאליס???"

"הממ… מה זה גאליס?"

המבטים שלהם הבהירו לי חד משמעית ש-12 שנות לימודי, הבגרות המלאה והתארים האקדמיים השאירו לי חור נוראי בהשכלה ושעלי מהר מהר להשלים את הפער. אז השלמתי. די מהר (ותודה ליוטיוב). אם אינכם יודעים במה מדובר, כנראה שאין בסביבתכם הקרובה ילדים בגילאי 6-12.

"גאליס" היא סדרת נוער ישראלית שמשודרת בערוץ הילדים בהפקת דורי מדיה דרסט. היא מתארת את קורותיהם של ילדים בני עשרה במחנה קיץ ביער גאליס. יש בסדרה כל מה שצריך כדי להפוך ללהיט שהיא הפכה אליו. יש בה גיבור יתום ומעט מיוסר שמחפש את עצמו ואת הייעוד שלו, חבר טוב ומצחיק ובת זוג אוהבת שתלך איתו באש ובמים. יש משימות אתגריות ויריבויות בין הותיקים לשלושת החבר'ה החדשים. יש אוצר מסתורי ופנטסטי ועולם קסום שמתחבא ביער עם מערות שנפתחות ומתגלות רק לאנשים מסויימים ומסדר שהוקם כדי לשמור סוד במשך אלפי שנים ובעיקר, יש לה שיר דביק שכל הילדים אוהבים לשיר שאומר להם לתת לעצמם להיות מי שהם.

הסדרה משלבת בתוכה לא מעט ז'אנרים ביניהם פנטזיה, דרמה, קומדיה ורומנטיקה. קווי עלילה ודמויות מסויימות הולכות בדרך כלל עם ז'אנר עיקרי מסויים, מה שמאפשר לכל אחד למצוא משהו שידבר אליו. הסדרה גם מציפה מגוון נושאים שמעסיקים ילדים ומכאן כוחה. היא נוגעת בסוגיות של פרסום וסלבריטאות, דימוי גוף, כישרונות שונים וסטיגמות, כוחה של הטכנולוגיה וכמובן חברות ואהבה. לדמויות שונות יש כישורים שונים, ולכל אחד מהם יש חשיבות בפתרון חידות  ומשימות. ידע במדעים, בהיסטוריה, בספרות או חיבה לחידודי לשון, כולם חשובים לפתרון של משימות משום שהמשימות, כמו החיים, דורשות כישורים מגוונים.
כמה דוגמאות? בבקשה.

יולי סער (שירן סנדל) היא הדוגמנית הבלונדינית המפורסמת של המחנה שכל מעניינה נתונים לפרסונה הציבורית שלה, לקמפיינים שלה וליריבה העיקרית שלה – שקד. האמרגן שלה הוא דמות קומית שעסוקה רק בהצלחה של עצמו, הוא מחמיא לאגו של יולי עד אשר התדמית שלה ניזוקה ואז הוא מחליף אותה בכוכבת התורנית שהוא יכול לקדם – אחותה החורגת, רונה. עולם הזוהר מוצג כעולם שבו הקצב מטורף והאנושיות מועטה ואין בו מקום לטעויות. כיאה לסדרה שמכוונת לילדים וכוללת מסרים דידקטיים, יולי לומדת שאהבת הקהל והמבקרים היא דבר חולף ואילו חברים טובים נשארים, רק בתנאי שאתה מתייחס אליהם בהגינות וכבוד.

יולי סער (שירן סנדל)

הוגו (נווה צור) הוא הגאון של המחנה, ילד מחונן שתחביביו כוללים כימיה, פיזיקה, הנדסה, מד"ב ופנטזיה ו…. בישול. כל אלה תחומים שעוזרים לקבוצה לפתור מגוון אתגרים ובעיות, אבל לא התחומים הכי מגניבים של גיל הנעורים. אם זה לא מספיק, הוגו הוא גדל גוף, שמן, מה שלא מפריע לו להיות חבר נהדר ואיש צוות משמעותי אבל מקשה עליו למצוא בת זוג. גם הסוגייה הזו נפתרת באחת העונות כאשר הוא מוצא את עדי שחולקת איתו חיבה לבישול ולמד"ב. המסקנה ברורה – מראה חיצוני זה טוב ויפה אבל מה שבתוך הקנקן זה הדבר החשוב באמת. קיטש, אבל נכון.

הוגו (נווה צור)

דמויותיהם של מאיה ואודי (רוני דלומי ובן רביד) מציגות תחום לימוד נוסף שלא נתפס כתחום מגניב בגיל הנוער – ספרות. שניהם חובבי הספר ולא אחת מנהלים דיונים של סופרים וספרים שאהבו לקרוא. אחד מהם הוא אמיל אז'אר, שרק לאחרונה הם גילו שהוא ורומן גארי, הסופר הצרפתי, הם אותו אדם. "כל החיים לפניו" של אז'אר הוא אחד הספרים שבתי ספר מלמדים לבגרות בספרות. ספרו של גארי, "עפיפונים" שמתאר כפר צרפתי קטן תחת שלטון הנאצים הוא פנינה ספרותית אנושית, רגישה ויפה שנפלה לידי בזכות הסדרה.

מאיה (רוני דלומי) ואודי (בן רביד)

דמותה של גילי (מיטל מיכאלי), שחולה במחלה קשה, מציגה תמונה לא חיובית במיוחד על אחת מהמערכות החשובות ביותר לחברה – מערכת הבריאות. המחלה של גילי היא מחלה נדירה. היא אמנם לא חשוכת מרפא אבל התרופה עולה הון, הון שלהוריה של גילי אין. בדרכים שונות ניסו ההורים לדבר אל ליבה של חברת התרופות להוזיל את עלות התרופה אך התחינה נפלה על אוזניים ערלות. עד הרגע שבו יו"ר החברה רצתה להיבחר לשרת הבריאות. את ההבטחות שהבטיחה היו"ר הנכבדת לגילי ולעוד מספר ילדים כמוה אתם יכולים לנחש באותה קלות שבה תנחשו אם קיימה אותן או לא. ברגע שנבחרה לשרת הבריאות היא נתנה לחברה הישנה שלה זכויות מופלגות והפילה את כשלון הבטחותיה לגילי על הבירוקרטיה בחברת התרופות. אל דאגה, לסיפור של גילי יש סוף טוב (סדרה לילדים, בכל זאת) בזכות תושייתם של שניים מחבריה למחנה. מעט ביקורת בונה, למה לא?

גילי (מיטל מיכאלי)

הסדרה זכתה להצלחה אדירה בארץ ואף נמכרה לשידור בחו"ל (איטליה והודו), הישג מרשים לסדרה ישראלית לנוער. אין זה אומר שהיא חפה מבעיות. בעונות האחרונות נדמה שהכותבים מותחים מעט יותר מדי את ה- suspension of disbelief בקווי עלילה שפתרונם פתאומי מדי או דמויות שמשנות את עורן בצורה לא טבעית, או העובדה שהעיסוק במערכות היחסים הרומנטיות בין החניכים גבר על העיסוק בהרפתקאות וידע. גם ייצוג מגוון יותר של הנוער הישראלי היה עושה לסדרה טוב (אבל זו הערה לליהוק). מצד שני, מזכירים בה היסטוריה ("כוח צביקה"), מסבירים מהו מורס ואיך מנווטים ביער ופתאום זה מגניב לדעת, להתלהב ממדעים או היסטוריה או ספרות כי הדמויות האהובות מתלהבות מהן ולכל ידע יש חשיבות בהרפתקאות והמשימות של החניכים בגאליס. יש בסדרה הרפתקאות, יש בה קסם ויש בה הבטחה שהצדק והאהבה ינצחו תמיד. בינינו, מה עוד צריך לסדרה טובה?

חברי גאליס (עונה 1)