סקירת ספרות – עולים על הגדר

ספרות מזמן לא הייתה נושא כל כך חם בדיון הציבורי, אבל בשבועות האחרונים לימודי הספרות בבית הספר עלו לכותרות. מה מלמדים ומה ראוי ללמד? מי מחליט ומה סיבותיו? האם אלה הסיבות הנכונות? חינוך הוא עניין של ערכים וערכים הם עניין של אידיאולוגיה והדיון גלש מהר מאוד מדיון על טיב הספר (שרבים מהמגיבים על הסוגיה כלל לא קראו) לדיון אידיאולוגי-פוליטי. מאמרים רבים נכתבים בישראל ובעולם על תפקיד מדעי הרוח באוניברסיטאות, אבל אולי כדאי לשאול תחילה מהו תפקיד מדעי הרוח, ובמקרה הזה ספרות, בבתי הספר.

ללימודי הספרות בבית הספר יש שני תפקידים עיקריים, הראשון הוא "תוכן" והשני הוא "טכניקה". ה"טכניקה" כוללת את כל אותם אלמנטים שלפיהם אנחנו קובעים אם הספר טוב. אלה הם הכלים בארגז הכלים של הסופר, מאפיינים של ניתוח ספרות שדרכם אנחנו מפרקים את הטקסט כדי להבינו. ניתוח של סוגות שונות (רומנים, סיפורים קצרים, שירה, מחזות), דמויות (שטוחות ועגולות), עלילה, מקום וזמן (Setting), מוטיבים, שפה וסגנון וכמובן המספר לסוגיו הם אלה שמרכיבים את הסיפור והופכים אותו למה שהוא. קחו את אותה העלילה ותספרו אותה אחרת והנה קיבלתם ספר שונה לחלוטין גם אם הוא מתאר את אותם המאורעות. ספרות טובה בנויה היטב, יוצרת הגיון פנימי כלשהו שניתן לעקוב אחריו דרכו עובר המסר של הסיפור.

המסר של הסיפור הוא חלק מ"התוכן" על כן, באופן כלשהו לבחירה בספר כזה או אחר ישנה חשיבות ערכית. ובכל זאת, ה"תוכן" העיקרי של לימודי הספרות הוא הרחבת האופקים של התלמידים דרך לימוד של סופרים ידועים מהספרות הישראלית והעולמית וקלאסיקות שחצו מגבלות של זמן ומקום. סופרים כמו צ'כוב ודוסטוייבסקי, עגנון ואפפלד, המינגווי ואלן פו, כולם זכו בתהילה על המיומנות שלהם לספר סיפור. הספרים והסיפורים שלהם הפכו לקלאסיקה שראויה להילמד לא רק בזכות המיומנות שלהם בסיפור הסיפור והשימוש בשפה אלא גם משום שהם מייצגים תקופה והלך רוח שמדגישים משהו באדם, משהו שמדבר לכל קורא ולא משנה מאיזו תרבות או רקע הוא מגיע.

הלימוד של האלמנטים הטכניים מהם מורכב ספר אינם נשארים במסגרת לימודי הספרות. הם משמשים לניתוח של כל סיפור באשר הוא ולא משנה איך הוא מסופר: ספרות, קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה (לא ניכנס כאן לעובדה שלכל מדיום כזה יש "טכניקה" משלו שמשפיעה על אופן סיפור הסיפור). המיומנות להבין מניעים, אופי של דמויות, מטרותיהן הן מיומנויות אנושיות שמשמשות את כולנו גם בחיי היום יום. היופי של הספרות והחשיבות שלה הוא שהיא מאפשרת הצצה לתוך דמויות שהן שונות מאיתנו ולראות מניעים ומטרות של אנשים שונים מאיתנו. בכך אנחנו מרחיבים את ההבנה שלנו בנוגע לטבע האנושי.

גאווה ודעה קדומה, גרסת הסרט (2005)

ספרות וקריאה הם הדרך הקלה ביותר למסע בזמן. ספר טוב מכניס את הקורא לסיפור שמתרחש במקומות שונים על פני הגלובוס, אל תוך ראשן וליבן של דמויות שונות, לתוך חוויות שונות של החיים. בחלק מהמקרים הקורא היה רוצה להיות שם, בתוך העולם הבדיוני הזה, ולחוות יחד עם הגיבורים את ההרפתקאות המרתקות, ולעיתים דווקא העובדה שזהו ספר שניתן לסגור ולהניח בצד היא המעודדת משום שהקורא לא היה רוצה לחיות בעולם של הספר. תחשבו לרגע על הרעיון לצאת להרפתקה עם ההוביט בילבו בגינס של טולקין, או לחילופין להיכנס לחדר 101 של 1984 של אורוול?

 

במסגרת הלימודים בבית הספר אין מספיק זמן לעבור על כל הקלאסיקות של הספרות הישראלית והעולמית. את כמות הספרים שהילדים קוראים במסגרת שיעורי הספרות ניתן לספור על כף יד אחת, על אף שהרשימה שממנה המורים יכולים לבחור מגוונת למדי. כל אלה שהספרות יקרה לליבם, אל תסתמכו רק על מערכת החינוך. משאביה וזמנה קצרים ועבודתה רבה. למדו את הילדים את אהבת הספר ותנו להם לקרוא. המגוון של הספרות עצום כל כך, מגוון כל כך, שכל מה שצריך הוא סקרנות.