כשהסתיו מגיע וההר לובש חג

כשמזג האוויר הופך קריר יותר, ועננים אפורים בהירים מכסים מדי פעם את השמש, מרכז הכרמל לובש דוכנים דוכנים, מסך גדול וכסאות מתקפלים וערב רב של שפות. פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ה-31 פתח את שעריו ביום שבת ה-26 בספטמבר. תורים בקופות הכרטיסים, ערב רב של אנשים כל הגילאים ממלאים את חמשת האולמות שבהם מקרינים סרטים מכל העולם. אסיה ואירופה, אפריקה ואמריקה מהצפון ועד הדרום. ניחוחות זרים, ובכל זאת איכשהו מוכרים.

הפוסט הזה נותן טעימה קטנה מפסטיבל הסרטים הבינלאומי ומתחרות הקריקטורות הבינלאומית שנערכות בחיפה באופן מסורתי בחוה"מ סוכות.

"נערה בפתח ביתי" (קוריאה, 2014)

לי יונג נאם, היא צוערת משטרה שהועברה מסיאול בגלל "התנהגות לא נאותה" לעיירת דיג שנותרו בה רק אזרחים ותיקים ומהגרים לא חוקיים כדי להיות מפקדת של תחנת משטרה מקומית. סון דוהי היא נערה צעירה בחטיבת הביניים, שאביה, פארק יונג הא, ממוצא קוריאני-סיני שאחראי על המהגרים, וסבתה מתעמרים בה ומכים אותה מדי יום. יום אחד בורחת דוהי אל ביתה של המפקדת ומבקשת למצוא בו מחסה מפני המכות של אביה השיכור והמפקדת מוצאת את עצמה מעורבת, אולי יותר משרצתה, במארג החיים של העיירה הקטנה. כשהעבר שלה מוצא אותה גם בעיירה הנידחת, הניסיון שלה "לשמור על פרופיל נמוך" כמו שהמליץ לה מפקד האקדמיה המשטרתית, כושל כשלון חרוץ.

הרושם הראשוני שמתקבל מהסרט, ובעיקר מתחילתו, הוא שהמפקדת היא הדמות הראשית, אבל שם הסרט בקוריאנית, "דוהי", מצביע על כך שדווקא הנערה היא הדמות המרכזית. ואכן, לקראת סוף הסרט מתגלה דמותה של דוהי כדמות מורכבת, מאתגרת לצופה, ילדה שהיא גם קצת "מפלצת קטנה" כמו שמגדיר אותה אחד השוטרים. למי שרגיל לסדרות קוריאניות, הקולנוע הקוריאני הוא אתגר. הוא לא חושש לגעת בנושאים רגישים כמו הומוסקסואליות וללכת על החבל הדק של המוסר. לא תקבלו תשובה ברורה לשאלה הנצחית על "טוב ורע". אבל זה גם אולי משום שלפעמים, החיים עצמם הם כאלה.

"99 בתים" (ארה"ב, 2014)

דניס נאש הוא עובד בניין שיכול לעשות הכל, צנרת, מים, חשמל, רק תגידו. משבר הנדל"ן של 2008 הכה בענף והוא מוצא את עצמו מחוסר עבודה. הוא לא מצליח לשלם את החזרי ההלוואה על הבית וביתו מעוקל. יום אחד מופיעים על סף הדלת נציגים של השריף ונציג הבנק, ריק קרבר, נותנים לו, לאמו ולבנו שתי דקות לקחת את החפצים החשובים מהבית ומגרשים אותם מהבית בו נולדו וגדלו לחפש את מזלם ותקוותם במקום אחר. בניסיון נואש להחזיר לעצמו מעט כבוד ובתקווה נואשת להחזיר את הבית, נאש מתחיל לעבוד אצל ריק קרבר, אותו ריק קרבר שסילק אותו מהבית. אם חשבתם שזה הולך להיות פשוט, תחשבו שוב.

כמו "סרטי סינמטק" כך גם "סרטי פסטיבלים" מזמנים למסך הגדול סרטים שונים מהבלוקבסטרים הרגילים של הוליווד, ו"99 בתים" הוא אחד הסרטים הטובים שתראו על המסך (אם אכן יקנו אותו להפצה בארץ). קרבר אומר לנאש שאמריקה לא אוהבת לוזרים. היא מדינה של מצליחנים, למען מצליחנים. אבל איזה מחיר מוכנים לשלם עבור ההצלחה? איזה מחיר מוכנים לשלם כדי להיות מצליחן ולא לטבוע כמו כל השאר? והאם המחיר שווה את התוצאה?

 

במקביל לפסטיבל הסרטים, חיפה מארחת את תחרות הקריקטורות הבינלאומית זאת השנה ה-21. השנה היו לתחרות שני נושאים: "חיים בחברה רב תרבותית" ו"חופש הביטוי" לאור הפיגוע ב"שרלי הבדו" הצרפתי. לפניכם כמה דוגמאות לעבודות שהוצגו.

20150928_213149_Android

20150928_213136_Android

20150928_212832_Android

20150928_212545_Android

20150928_212608_Android

20150928_212630_Android

20150928_212824_Android

 

מודעות פרסומת

2 תגובות על “כשהסתיו מגיע וההר לובש חג

  1. איה הגיב:

    וכמובן שוב אני כאן, קוראת ונהנת… אני לצערי פספתי את ההזדמנות ללכת לפסטיבל הסרטים (אולי אלך בשנה הבאה) לא מפתיע אותי שהלכת לסרט קוריאני והסרט נשמע מעניין למידי! אשמח לצפות בו פעם!
    הסרט האמריקאי (חרף אהבתי לשחקן הזה) נשמע כמו משהו שעשו בעבר, ועכשיו פשוט הפכו אותו להוליוודי מידי לטעמי… אולי זאת רק אני?
    אני מודה לך על הפוסט יקירתי (:

    • Julia הגיב:

      איה, תודה על התגובה!
      אני אהבתי את הסרט האמריקאי ואני חושבת שהוא עשוי טוב. הוא מצייר תמונה מאוד מפוכחת של אמריקה. הוא לא חף מקצת קיטש כמובן, אבל הוא לא סרט הוליוודי מובהק. אני ממליצה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s