הרצינות היא ממני והלאה

דמיינו לעצמכם קונצרט של תזמורת סימפונית. כלי קשת וכלי נשיפה, כלי הקשה ואולי איזה סולן. מנצח אחד עם זנב מוזר בתלבושת מנפנף בידיו מול ערב רב של כלים ונגנים. קהל מעונב מזמזם לעצמו את היצירות של מוצרט וברהמס יחד עם התזמורת. קשישים חביבים אניני טעם ואולי קבוצה של ילדים מבית ספר למוסיקה. וזהו. הקהל הרחב נרתע ממוסיקה קלאסית ומהתדמית ה"מעונבת", "יבשה" ו"משעממת" שלה. אבל יש גם אנשים שאיך לומר בעדינות, הרצינות הזו היא מהם והלאה.

קונצרט טיפוסי של תזמורת

שני חבר'ה כאלה נפגשו לחלוטין במקרה בבית הספר על שם יהודי מנוחין באנגליה, אחד מבתי הספר למוסיקה הטובים בעולם. שמם הוא אלכסיי איגודסמן (Aleksey Igudesman) שמנסר את הכינור והייאנג-קי ג'ו (Hyung-ki Joo) שדופק על הפסנתר ללא רחמים, הידועים כיום ברחבי העולם כצמד Igudesman & Joo. כמו שאומרים, השאר היסטוריה.

הייאנג קי ג'ו (מימין) ואלכסיי איגודסמן

האוטוביוגרפיות באתר שלהם מעידות על כך ששניהם נולדו בגיל צעיר מאוד. איגודסמן מעולם לא זכה באף תחרות, משום שמעולם לא נרשם לשום תחרות. בזמן לימודיו בבית הספר על שם יהודי מנוחין הוא קרא את כל המחזות של ברנרד שו, אוסקר ווילד ואנטון צ'כוב, מה שלא שיפר את נגינתו במאום, אבל גרם לו באופן מוזר להתנשא מעל כל אותם בורים שלא קראו, אבל התאמנו יותר… ג'ו התחיל ללמוד פסנתר בגיל 8 וחצי, התקבל לבית הספר על שם יהודי מנוחין כעבור כשנתיים ולמד יחד עם ילדי פלא מחוננים רבים. בכל שנה היה בטוח שיתברר לכולם שהוא לא ילד פלא והוא יסולק מהמקום. יש לו ידיים קטנות, אבל הוא אוהב לנגן רחמנינוב, על אף שלזה האחרון היו ידיים גדולות. חוץ מכתיבה, ביצוע, צחוק וצחצוח שיניים במהירות הבזק, הוא אוהב גם ללמד ומקיים כיתות אומן רבות.

הקטעים שלהם משלבים מוסיקה קלאסית עם מגוון טוויסטים, חידושים ושילובים שמוציאים את הקהל המעונב מאיזון נפשי. הם וירטואוזים, שולטים בכלים שלהם, ועושים על הבמה כמו בשלהם. התוצרים מלאי הומור. מי אמר שמוסיקה קלאסית משעממת?

מוצרט? ריקוד אירי? או מוסיקה טובה לניקיון?

ואם ג'ו אמר שיש לו ידיים קטנות, אז הנה מגיעה העזרה.

מכירים את זה שהדיסק קופץ ומפריע לשמוע מוסיקה ברצף? זה מה שקורה במציאות.

מוצרט כתב את ה-Alla Turca, אבל בינינו, זה לא נשמע טורקי בכלל…

ואם נשארנו עד הסוף, אז אנחנו נשרוד.