תמונה אחת, 500 מילים: מחאת הפינגווינים

אני לא יכול יותר. פשוט לא יכול. כל פעם שאני יוצא מהבית יש פפראצי. פעם זה אוסטרלים מקומיים, פעם זה תיירים מאסיה ופעם אחרת ישראלים. כל פעם. זה פשוט נורא. לא מכבדים את הפרטיות שלנו בכלל. לא יעזור כמה נבקש, הם יחכו לנו עם המצלמות. זה מה שקורה כשהופכים להיות מפורסמים בעל כורחנו.

אבל לפני שאני מספר לכם על הסיפור העצוב שלנו ועל עוגמת הנפש שנגרמה לנו (ומה עשינו בנדון), אני חייב להבהיר איזו מיסקונספציה נפוצה בקרב מינים מסוימים של חיות. אנחנו לא פינגווינים של אנטרקטיקה. משום מה רוב היצורים חושבים שפינגווינים יש רק באנטרקטיקה, והסרטים והספרים לא עוזרים לתקן את הטעות. אבל אני אומר לכם, זוהי מיסקונספציה. פינגווינים חיים בכל מיני מקומות. יש כמובן פינגווינים באנטרקטיקה. למעשה, אני חושב שבשחר ההיסטוריה שלנו (ואני באמת צריך לבדוק בספרים) כולנו חיינו באנטרקטיקה. אבל אתם יודעים איך זה. קר שם. תארו לעצמכם שאתם בחדר עם עוד הרבה אנשים והמזגן מקרר נורא וקר לכם מאוד. לא נעים. וזה לא עוזר לבקש מאנשים לכבות את המזגן כי לרוב חם. וגם ההצעה להדליק ולכבות לסירוגין לא עוזרת, ואתם קופאים מקור בחוסר אונים. אז חלק מאיתנו החליט לעשות מעשה ולמצוא מקום עם מזג אוויר קצת נעים יותר. אוסטרליה התגלתה כאופציה לא רעה. אפילו התיידדנו עם הקנגורו. (הקואלות ממילא עצלניות מדי בשבילנו).

פעם, בהיסטוריה הרחוקה היינו משפחה אחת. אז אני מניח שאפשר לומר שגם עכשיו אנחנו משפחה אחת. אבל בינינו, אפילו את סדר פסח ואת חג ההודיה לא חגגנו ביחד, אז איזו מין משפחה זאת? כבר הרבה שנים שאין לנו קשר עם הקרובים שלנו באנטרקטיקה. אי שם, מתישהו מישהו רב עם מישהו, באמת, חוסר הבנה משווע ומטופש ומאז אנחנו לא מדברים איתם. אף אחד כבר לא זוכר מה קרה ולמה, אבל מישהו אמר משהו ומישהו נעלב ומאז… יוק. אין תקשורת. אפילו עם השיפור בטכנולוגיה, עכשיו לא צריך לבקש את הדגים למסור מסרים, אפשר סקייפ, אבל אין עם מי לדבר.

אני רוצה להדגיש: קוראים לנו פינגווינים. פ-י-נ-ג-ו-ו-י-נ-י-ם. לא פינגלינים ולא שום דבר אחר. יש את השחקן הזה, השחקן של "שרלוק", עם השם המסובך… קממבר… קמבר… אה! קמברבאץ'! בנדיקט קמברבאץ'. הוא דיבב איזה סרט דוקומנטרי ב-BBC על כל מיני חיות בחצי הדרומי של כדור הארץ ולא הצליח להגיד פינגווינים. למען השם והכנף! עם שם כמו שלו הוא מסתבך עם שם כמו שלנו? נו באמת.

כששמענו על השערורייה הזאת של השם שלנו, ועוד ב-BBC, לא סתם איזה ערוץ נידח, טיכסנו עצה. זה היה עלבון נורא לכל המשפחה. הסתגרנו בבית במשך כמה ימים וניסינו לחשוב איך כדאי לתקוף את הנושא. התייעצנו בכל הערכאות המשפטיות. השופט הבכיר סר מקפינגווין, החליט שיש צורך בעונש חינוכי וכולנו הסכמנו. ואז אחד הפינגווינים הקטנים נזכר בחברים שלנו, דובי הקוטב (יש להם קשרים בדיסני) והוא הציע לבקש מהם עזרה. והעזרה הייתה נפלאה. אתם בטח שמעתם על הסרט שעשו על הקרובים שלנו באנטרקטיקה (שביקרו במדגסקר), "הפינגווינים ממדגסקר" על הסוכנים שלנו פינגווין 007 וחבריו. נחשו מי דיבב את הזאב? נכון. אותו בנדיקט קמברבאץ'.

ובכן, זה הסיפור. אני מודה לכם מאוד על שהסכמתם לראיין אותי כדי שתהיה לנו הזדמנות, לנו ל-פ-י-נ-ג-ו-ו-י-נ-י-ם, לתקן את הרושם המוטעה שאתם מקבלים מהתקשורת.

11027453_350477458493279_8096775072703032754_n (1)

סידני, אוסטרליה. צילום: אלי מוצ'ניק

על הפרוייקט: תמונה אחת 500 מילים

מודעות פרסומת

2 תגובות על “תמונה אחת, 500 מילים: מחאת הפינגווינים

  1. 8torm הגיב:

    ^_^ כמו תמיד..
    את מוכשרת!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s