כשדארומה-סאן אכל דג מלוח

השיח על גלובליזציה והשפעותיה צבר תאוצה באקדמיה בשנים האחרונות, אבל הרבה לפני שמותגים ותרבות פופ אמריקאית חצו עולם, משחקי ילדים ושירי ילדים חצו אותו והפכו את העולם לקטן מאוד. שבועיים אל תוך חודש יולי, אל תוך "החופש הגדול", בימים טרופים אלה, הפוסט הפעם הוא זרקור למשחק ילדים אחד מוכר, אהוב וחובק עולם: 123 דג מלוח.

למשחק יש כמה כללים שתקפים בכל הגרסאות : מישהו הוא "העומד" והוא זה שסופר. שאר הילדים העומדים במרחק מה ממנו מתקרבים אליו ועוצרים ברגע ש"העומד" מסיים את מילות המשחק ומסתובב להביט בהם. אסור להם לזוז עד אשר העומד יתחיל לספור שוב. אם זזו, הם חוזרים לקו ההתחלה. אם אחד הילדים מגיע לקו "העומד" בלי ש"העומד" שם לב, אז הוא העומד. בישראל נהוג להרחיב את המשחק ואם אחד הילדים הגיע לקו "העומד" על "העומד" לספר סיפור שכולל את המילים "דג מלוח" שלוש פעמים. ברגע ש"העומד" אומר "דג מלוח" בפעם השלישית, על כל הילדים לברוח והילד שנתפס הופך להיות "העומד".

הגרסה האנגלית נקראת "Red light, Green Light" (אור אדום, אור ירוק) ואם אומרים שמשחקי ילדים מלמדים הרי שיש כאן משחק שמלמד גם את הכללים של הרמזור: באדום עוצרים ובירוק הולכים.

אבל המשחק נפוץ לא רק במערב. ביפן, העומד אומר "Daruma san ga Koronda" מילולית: "דרומה סאן נפל". דארומה הוא נזיר זן בן המאה ה-5-6 שישב מול קיר מערה במדיטציה במשך 9 שנים עד אשר הגיע להארה ולאחריה נשאר בעולם כדי ללמד את תורתו, והוא כוכב במשחק.

בסרטון הקצר רואים תלמידי תיכון נהנים מהמשחק, בעוד תלמידים אחרים תוהים על כך. הבחור המדליק מופיע ומסביר שזהו משחק ישן ונפלא שבו, בלי הצורך בכסף, כולם יכולים להנות. ולשאלתכם (וכן לשאלת אחת הדמויות בסרטון), כן, גם תיכוניסטים אוהבים ומשחקים במשחק הזה. 🙂

דארומה מככב בעוד משחק ילדים יפני ידוע: Daruma otoshi (להפיל את דארומה) שבו יש להקיש בפטיש ולהוציא את הדיסקיות התחתונות בלי שהמגדל הקטן יתמוטט.

בקוריאה המשחק נקרא "פרח ההיביסקוס פרח" (무궁화 꽃이 피었습니다), על שם הפרח הלאומי של קוריאה, ובו יש למשחק וריאציה אחרת. אם מישהו זז הוא צריך לבוא ל"עומד" ולתת לו זרת ואילו על האחרים להתקרב מספיק כדי "לחתוך" את הקשר בין "העומד" לבין אלה שזזו והצטרפו אליו. ברגע שהקשר "נחתך" כולם בורחים מפני "העומד" ומי שנתפס הופך להיות "העומד".

לילדים יש את היכולת המופלאה להתגבר על הבדלים של דת, שפה, מוצא, לשחק יחד ולמצוא תוך כדי משחק שפה משותפת, לפעמים בלי להחליף בניהם מילה אחת. במילותיה של ויטני יוסטון: "אני מאמינה שילדים הם העתיד שלנו, למדו אותם היטב ותנו להם להוביל".

בתקווה לימים שקטים וטובים יותר.