הכנסת אורחים

מכר שיצא לתגלית נשאל על ידי אחד מהאמריקאים מאיפה האנגלית הטובה שלו. "יותר מדי טלוויזיה," הוא ענה. לא היה צורך לציין שמדובר ביותר מדי טלוויזיה אמריקאית.

כולנו גדלנו על הוליווד. אנחנו מכירים כל חלק בסנטרל פארק גם אם מעולם לא היינו בניו יורק. על כל צרה שלא תבוא יש לנו ציטוט בלתי נשכח מחברים. למדנו איך צריכה להיראות מערכת יחסים (אביר על סוס לבן והפי אנדינג, כמובן. לא?) למדנו לחלק את העולם ל-good guys  ו-bad guys ולא משנה כמה מכוניות יתפוצצו בדרך, ה-good guy  יצא כשידו על העליונה. דרך הוליווד, למדנו מה זאת אמריקה. ג'וזף ניי (Joseph Nye) חוקר מאוניברסיטת הארוורד קרא לזה "עוצמה רכה".

את המושג "עוצמה רכה" (Soft Power)  טבע ניי בשנות ה-90 והתייחס לכוחה של התרבות הפופולארית האמריקאית להשפיע על אנשים סביב העולם ובכך ליצור הזדהות ונכונות לשתף פעולה עם ארצות הברית. מאז אימצו את הרעיון מספר מדינות נוספות כשהן מנסות לרתום את התרבות הפופולארית שלהן לטובת יחסי חוץ ושינוי התדמית בזירה הבינלאומית. בין המדינות ניתן למנות את בריטניה, יפן ודרום קוריאה (מי שהכיר והתאהב בקוריאה דרך סדרות ומוסיקה שירים את ידו! 🙂 ).

אפשר להתווכח עד כמה ניתן לנתב את התכנים של התרבות הפופולארית במדינות דמוקרטיות כך שיעלו בקנה אחד עם התדמית שמדינה זו או אחרת רוצות ליצור. ראשית משום שיצירות כמו סרטים, סדרות טלוויזיה, קומיקס, מוסיקה הינם בדרך כלל פרי יוזמה ומקוריות אישית (במיוחד הטובים שבהם). שנית, תרבות אינה מנותקת מחברה ופוליטיקה במדינה בה היא נוצרת ולעיתים היא מהווה תגובה לשינויים הנעשים במדינה פנימה, שינויים או תופעות שזר מבחוץ לא יבין. ועם זאת, לתרבות, בהיותה לא רק תוצר אלא בעיקר סיפור, יש את היכולת להקסים גם קהלים רחוקים יותר. בכל העולם, ולא משנה איפה, אנשים נהנים מסיפור טוב.

על אף שהבלוג נוצר בראשיתו מתוך כוונה לדון בתרבות פופולארית שמקורה ביפן וקוריאה, סיפורים טובים ממקורות אחרים התדפקו על דלתותיו וביקשו להתארח. ומפני שהבלוג אוהב לקבל אורחים, הוא הסכים לשנות קצת את הסידור בסלון כדי שחבריו ממקומות אחרים יוכלו להרגיש בבית.